הספד מצומרר / רונית ליברמנש־ורדי
לאמי רחל ליברמנש שנפטרה ב־09.04.2022
(השיר נכתב לפני עשור. מצאתי אותו במפתיע בחיפוש בארכיון במחשב)
בְּתֹם אַחַת מֵאֲרוּחוֹת הָעֶרֶב
שֶׁל חַגֵּי תִּשְׁרֵי כְּטוֹב לִבָּהּ בְּלִיקֶר
שׁוֹקוֹלָד (בְּיָדְעָהּ שֶׁקָּשֶׁה לְהַשִּׂיג בָּאָרֶץ
הַמְיֻזַּעַת הַזֹּאת Ţuica אוֹ סְלִיבוֹבִיץ')
הוֹדִיעָה לִי שֶׁהִיא מְעֻנְיֶנֶת שֶׁגּוּפָתָהּ
תִּשָּׂרֵף וְאֶפְרָהּ
יִנָּתֵן
בְּוָזָה
פִּרְחוֹנִית וְיָפָה שֶׁתֻּצַּג
לְרַאֲוָה
עַל מִזְנוֹן הָעֵץ הַחוּם
מִיָּמִין לַטֵּלֵוִיזְיָה.
כֹּה אָמְרָה לִפְנֵי כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה
בְּעִדַּן הַשִּׂמְחָה, צְמִידֶיהָ
מִצְטַלְצְלִים דִּנְדּוּנָם
מְהַדְהֵד אֶת צְחוֹקָהּ.
בַּעֲלָהּ בִּטֵּל אֶת דְּבָרֶיהָ בְּהֶנֵּף
יָד פּוֹלָנִי אָפְיָנִי
בְּעוֹדָהּ נֶחְפֶּזֶת לַמִּטְבָּח
לָצֶקֶת תֵּה חַלָּשׁ מִדַּי (כָּךְ
תָּבַע הַפּוֹלָנִי) לְסִפְלֵי פּוֹרְצֵלָן
זְעִירִים עִם תַּחְתִּיוֹת תּוֹאֲמוֹת,
מְעֻטָּרוֹת בִּשְׁנֵי פַּסִּים זְהֻבִּים.
וַאֲנִי תּוֹהָה הַאִם בְּבוֹא הָעֵת
שׁוּמָה עָלַי לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנָהּ
כְּמֵעֵין נִסְפָּח שֶׁלֹּא
הִתְוַסֵּף לַ"צַּוָּאָה בַּחַיִּים?"
ניקוד: יאיר בן־חור
16 תגובות
brachelb
רונית יקרה, אכן מצמרר. דווקא ברגעי השיא מתגנבות מחשבות עגומות, כיוון שמכירים בעובדה שהכל זמני.
לא יודעת אם אמך בחיים ואם כן, מאחלת לה שנים רבות של ענג ושמחה.
אולי היתה זו אמירה חד פעמית, אם חזרה על כך שוב, יש לכבד את בקשתה למרות הקושי.
חג פסח שמח ומלא אור.
brachelb
איזו טעות, לא ניתן לתקן את התגובה שכתבתי, או למחוק.
ברור שזה הספד מצמרר, ואמך ז"ל היתה אדם ריאלי ביודעה שהכל זמני והתנחמה בבית נאה וכלים נאים, ידעה ליהנות מהם, אך תמיד ברקע הדהד המוות המתקרב.
איתן.
כמי שעולה-מדדה במעלות העשור התשיעי לחייו וּבִקֵּּש מילדיו ומנכדיו , שבבוא העת ישרפו את גופו, השיר דיבר אלי .
אילנה יוליס
רונית יקרה
עצוב עצוב מאד.
אנסה לכתוב משפט שקראתי אצל ג"ון באנויל ב"אינסופיים" על החי והנספה , בתרגום צולע שלי :מקובעים בהרף עין זוהר שאינו כלה
ronitlib
אמי היתה אחד האנשים הויטאליים שהכרתי. שום הדהודים. צר לי לאכזב. באשר לקרמטוריום. המשפט נאמר בבדיחות. לא יישומי. איתן: אם אינך גר בישוב כפרי ורוגע, ממליצה בחום לערוך את הסידורים הנדרשים אתמול. לא היום. יש חלופות לחברה ק' המזוויעה. קבורה בארון, למשל. או קרמטוריום.
ronitlib
אילנה יקרה. לא מכירה את הציטוט או את המחבר. מה שם הספר? נשמע מעניין.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
רונית יקרה, קראתי את השיר ברגע זה, כרגיל כתיבתך מיוחדת ונפלאה, אני לא יודעת מה לומר או לכתוב תאריך פטירתה של אימך הינו תאריך הולדת אימי ואני לפני מספר דקות התבשרתי שחברתי הטובה נפטרה ואני ללא מילה…וכרגע יש משמעות מיוחדת לשירך.
ronitlib
ואוו. אמי נפטרה ב- 9.4.22. שבת שעברה. ככל הנראה, עשר וחצי בערב. הקדישאים קיצצו בשבעה בגלל פסח. שיקצצו. הלילה בעשר ושלושים, שבוע למותה. קשה מנשוא לאבד גם חברה. משתתפת בצערך.
חנה תדהר
כמה קשה למלא רצונות של הורים גם ובפרט אחרי לכתם. כמה קשה לשאת את ההחלטות שקיבלנו בין אם כה התבקשנו ובין אם סרבנו. מתסכלת מרגיזה ומרגיזה עובדת השבי שלנו בידי ממסד שאינו אומר לנו כלום וכופה דרכיו עלינו. חיבוק ושוב
תנחומים
ronitlib
תודה, חנתי. הכרת אותה. את זוכרת כמה ויטאלית ושמחה היתה בצעירותה. מנענו ייסורים. חתמה לפני עשרות שנים על טופס 'לחיות בכבוד למות בכבוד' = עמותת ליל"ך. DNR. והשאר בפרטי. לא כאן.
אילנה
רונית יקרה ערב טוב
החצי משפט שציינתי מתוך "האינסופיים" ,כך אני מאמינה נקרא בתרגום, הספר. הסופר הוא ג"ון באנויל , אירי, זוכה פרס בוקר. תחת שם העט בנג"מין בלאק כתב כמה ספרי מתח, כולם תורגמו.
את כולם קראתי מזמן ועכשיו קראתי כמה בסיבוב שני.
ronitlib
תודה :)))
meguido2012
קראתי, חשתי צמרמורת, זכרונותיי קמו לתחייה לרגע והשיבו לי את אבי ואימי האהובים חיים, בדקות חייהם האחרונות.
ronitlib
תודה. וכעת אני/אנו יתומות מאב ומאם.
תמי
רונית יקרה, המגע בחיים עם המוות, דרך היותו נוכח בפיה של אימך, נזרק לחלל החדר, והופך לעוד יותר נוכח, חידד אצלי את הזמנית של הרגע, שלה, שלי של כולנו, לקולם של צמידים מצטלצלים
תודה על שירך
arikbenedekchaviv
קראתי ולא הגבתי, כי כבר הייתי במקום בו רק הנייד ישנו, ואם יש משהו סלוד עליי, זה להגיב באמצעות הנייד.
השיר מצמרר, וכדרכך יש בו ישירות וכנות המצמררות לגמרי.