* / יובל מנצ'יקוב

בָּאת אֵלַי אֲדֻמָּה עוֹמֶדֶת בַּדֶּלֶת בַּחֹשֶׁךְ
בָּאתִי אֵלַיִךְ כָּרָגִיל מַגָּפַיִם וּבֹץ בַּכְּנִיסָה הִשְׁאַרְתִּי
מוּלִי בְּלִי מִלָּה וְעֵינַיִם בַּמִּפְתָּן עוֹמֶדֶת
חֹם תַּנּוּר וְרֵיחַ שֶׁל בַּיִת סָגוּר מְלַטֵּף בָּרוּחַ
בְּעֵינַיִם סְגוּרוֹת הָלַכְנוּ בַּחֹשֶׁךְ
תּוֹעֵי יָדַיִם בֵּין שְׁכָבוֹת שֶׁל בְּגָדִים
צֶמֶר עָדִין מְדַגְדֵּג בְּעַמּוּד הַשִּׁדְרָה
הֵסַרְתְּ אֶת הָעִיר מֵעָלַי

ניקוד: חני צפריר

בשיר הקצר הזה יש אווירה השואבת את הקורא פנימה מיד. הפרטים הקטנים נמצאים כמו כתמי צבע, ומהדהדים סיטואציה רומנטית מוכרת ועם זאת חד פעמית וייחודית לזוג האוהבים הזה. דווקא החשיכה בשיר מבליטה את הצבעים ובו זמנית מחדדת את חוש המישוש.

6 תגובות

אלה אדר

פברואר 9, 2014 ב4:35 pm הגב

יופי של הפתעה, תודה!

חני

פברואר 9, 2014 ב5:30 pm הגב

הניגודיות בשיר של צבעים, והדגשת החושך ונגזריו: "בית סגור" , "בעיניים סגורות." מבליטים את המסתורין, הניחוץ להצתת הרומנטיקה והריגושים. כל זאת אנטי -תזה לשגרה.