שירה

במערת השיטיון / רחל בכר

וְאַתְּ לֹא בָּאת

נִשְׁלְלָה מִמֵּךְ הַזְּכוּת

לַחֲלֹק כָּבוֹד אַחֲרוֹן לְאִמֵּךְ

הִצְנִיעוּךְ בִּמְעָרַת הַשִּׁטָּיוֹן

וַאֲנִי כֹּה יִחַלְתִּי לְנַחֲמֵךְ

וְעוֹד

צִפִּיתִי לְהַנְשִׁים אִתָּךְ

אֶת עֶרְגָּתִי

לִדְלוֹת מִן הֶעָבָר

מְעַט מִן הַמְּעַט

עַל שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי

אֲשֶׁר נוֹתַר מֵעֵבֶר

לַיָּם

אֵינִי יְכוֹלָה לְדַקְלֵם לְאִישׁ אֶת גַּעְגּוּעַי

מִלְּבַדֵּךְ

וְיָדִי תִּקְצַר מֵהָקִיץ בִּלְעָדַיִךְ

אֶת עָצְמַת רִגְשׁוֹתַי

הַמֻּכָּרִים רַק לְךָ

עֵת נִסְתַּם הַגּוֹלֵל

עַל אִמֵּךְ

גַּם עֲבָרִי מֵת

בִּתְהוֹם זִכְרוֹנוֹתַיִךְ.

28 תגובות

השאר תגובה