* / מרגו פארן
*
הַיּוֹם בָּאוּ שְׁתֵּי צִפֳּרִים לְחַלּוֹנִי
בְּבֵית הַחוֹלִים
וְעוֹד לֹא בֵּרַרְתִּי
אֶת עִנְיָן הַחֲטָף קָמַץ
אֵלּוּ הָיוּ שְׁנֵי דְּרוֹרִים
*
אֲנִי צְרִיכָה רֶמֶז
כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ
רַק רֶמֶז
כְּמוֹ בֶּרֶז שֶׁיָּד צְרִיכָה
לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ
*
בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם
הָרוּחַ הִתְנַפְנְפָה יַחַד עִם הַמִּפְרָשִׂים
וְעִם צִלְצוּלֵי הַמַּתֶּכֶת עַל הַתֹּרֶן
5 תגובות
mickyharel
במקרה של השיר הזה לא משנה לי למה התכוונה המשוררת אם כי ברור לי שהיא נפצעה. מה שמשך אותי היא העובדה שכל שיר /בית בשיר בורח מקודמו והאחרון השלישי עוטף הכל ולא בצלופן. השירים כתובים יפה ומיוחד. אם כי קשה לי להאמין שמי ששוכבת בבית חולים לאחר איזו תאונה ימית חושבת דווקא על החטף קמץ כי אני בימים הרבה יותר טובים מזה ממש נותנת יד חופשית לנקדן אז כולי הערכה. מה גם שגם אני נפצעתי ואושפזתי לאחר ניתוח ולא טרחתי לכתוב חשבתי רק על למה לתרופות נרקוטיות קוראים בשם כה מכוער כמו זלדיאר וזרקתי אותן… אהבתי את השירים במיוחד את הראשון
מרגו פארן
תודה לך מיקי על תגובתך, מרגו
arikbenedekchaviv
אהבתי את השלישייה. מבחינתי השלישייה הזו כמו השלוש הקדוש, כל אחד בעל זכות קיום ושלושתם יחד יוצרים אחדות.
התמעטות טורי השירים מהראשון לאחרון, כמו מצביעים על החידלון. משהו כמו מבית חולים יוצאים עם הרגליים קדימה, אל…
תמי
השיר מתבונן פנימה והחוצה, כמו מבקש אחיזה, שנדמה שהיא קרובה ונוכחת אבל באותה מידה נשמטת
איילת שמעוני
אהבתי כל כך. השירים מתחברים במפתיע, מותירים רושם של סיפור פרום.