צפריר אחד של אור / רון גרא
כְּשֶׁאַתָּה מַקְשִׁיב לָרוֹפֵא,
אַתָּה מִתְעַטֵּף בְּטַלִּית
אַרְגְּמָנִית וּתְכֵלֶת זוֹהֶרֶת.
קְרוּעַ עֵינַיִם
מְעַפְעֵף לַמָּרוֹם.
רְגָבִים וְרֵיחוֹת אֳרָנִים
עִם קֶשֶׁת חֲלוֹמוֹת גּוֹאָה
תָּר אַחַר צַפְרִיר אֶחָד
שֶׁל אוֹר.
חוֹשֵׁשׁ מִגֶּשֶׁם
שֶׁל לַיְלָה עָצוּב
אַחֲרוֹן.
8 תגובות
oritcarmelrefaeli
הקדושה שבה מתעטפת הנפש באותם רגעים של אימה. הרופא כתליין-בורא, עיניים הנשואות לשמיים לאותו כוח שהוא מעל הכוחות כולם להכריע צפריר אור או גשם לילה עצוב אחרון. שיר יפהפה.
brachelb
רון יקר, ההסתפקות בצפריר אחד של אור מכל השפע שיש לעולם להציע, מצביע על המתח והפחד בעת הביקור אצל הרופא ושמירה על אופטימיות זעירה (זהירה) , בעוד הגשם סמל לברכה משנה את ייעודו ומביא איתו סוף עגום.
אהבתי.
איילת שמעוני
התעוררות רוחנית על סיפו של משבר. יפה. הייתי מאחלת שרופאים יתנו יותר תקווה איפה שאפשר.
arikbenedekchaviv
יפה ההקשר של השיר, התעלות הנפש על הגוף, היופי שב"אין".
דניאלה ויכרט
החולה ממתין בחרדה לגזר דינו-מוצא פיו של הרופא, מתייחד, עטוף בטלית, עם בורא עולם, נושא עיניו למרום בתפילה צנועה – צפריר אחד של אור. אך הסיום העצוב מאפיל על תקוותו. שיר חזק ומקסים
קורא שאוהב את השיר
במעלות שלהי העשור התשיעי לחיי חשתי לא פעם את המצוקה בבתי חולים,
כְּשֶׁאֲנִי מַקְשִׁיב לָרוֹפֵא, וּבְעֵת הַהַקְשָׁבָה אֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי תָּר אַחַר צַפְרִיר אֶחָד שֶׁל אוֹר
rikidaskal
שיר מצמית בעדינותו
תודה רון על זה
מיקי הראל
יקר, צפריר אחד של אור, הוא שבריר של תקווה. איני אשה מאמינה אבל מבינה מאד את הצורך שלך להתעטף בטלית ואת היראה מדברי הרופא. טוב היה אם הרופא היה מעדן את דבריו. כמה יפה כתבת את הרגע הקשה הזה