שירה

מפעל חיים / רונית בכר שחר

מפעל חיים / רונית בכר שחר

הוֹדִיעוּ לִי הָרֶגַע
שֶׁזָּכִיתִי בִּפְרָס עַל מִפְעַל חַיִּים עַל כָּךְ
שֶׁהִצְלַחְתִּי לִשְׂרֹד וְלִבְרֹחַ
מִיָּדֶיהָ שֶׁל אִמִּי
נִצּוֹלַת שׁוֹאָה שֶׁכְּבָר בְּגִיל חָמֵשׁ
רָאֲתָה יוֹתֵר מִדַּי דָּם
זוֹ שֶׁשָּׁרְצָה כְּמַקָּק בַּיְּעָרוֹת,
אָכְלָה מַחְרָאוֹת, רָאֲתָה מֵתִים מִכָּל עֵבֶר
וּבוֹרוֹת מְלֵאִים גּוּפוֹת עַד פִּי קֶבֶר
אַחַת שֶׁאֶת כָּל הַכְּאֵב הָפְכָה לְתִסְכּוּל כַּעַס נוֹרָא
וּתְחוּשַׁת כִּשָּׁלוֹן שֶׁהִפִּילָה עַל יַלְדוֹתֶיהָ וְעַל אָבִי
זָכִיתִי כִּי הִצְלַחְתִּי לַמְרוֹת כָּל זֹאת
לֹא לְשַׁנּוֹת בְּקִרְבִּי
אֶת מוּסִיקַת הַחַיִּים הַטְּהוֹרָה,
אֶת הָאוֹפְּטִימִיּוּת הַמְּנַצַּחַת,
הָאֱמֶת הָרוֹתַחַת,
הָאֶמְפַּתְיָה, הָרָצוֹן לְהָבִין הַכֹּל,
הַהֵאָחְזוּת בַּתֹּם, שְׁאִיפָה לְחֹם,
מַנְגִּינַת הַמִּלִּים הָאֱנוֹשִׁית
וְהַיְּכֹלֶת לֶאֱהֹב
וּבְעִקָּר הָאֱמוּנָה שֶׁבָּאָדָם
גַּם יֵצֶר טוֹב

ניקוד: חני צפריר

השיר הזה העלה בזיכרונן של הקוראות את "צחוק של עכברוש" מאת נאוה סמל – קורותיה של ילדה יהודייה בת חמש שהוטמנה בבור זעיר לאחסון תפוחי אדמה בפולין הכבושה – ושרדה.
מה לנו כי נלין על מי שכונו בעבר "אודים עשנים"? האם ניתן בכלל להמשיג את התנסויותיהם? ושאלה שאלתית נוספת, שאיננה לירית בהכרח: האם כל ניצולות התופת היו אמורות להפוך לאימהות מכילות ואמפתיות? לפחות לפי שירה הישיר והכאוב של בכר שחר, דומה שלא. ואף על פי כן ולמרות הכול, לא הוצמתו בבת, דור שני לשואה, "ְהַיְּכֹלֶת לֶאֱהֹב וּבְעִקַּר הָאֱמוּנָה שֶׁבָּאָדָם גַּם יֶצֶר טוֹב".

22 תגובות

  • זאב פלדינגר

    איזה שיר יפה. גם מי שההורים שלו עברו דברים קשים, יכול למצוא בתוכו "אֶת מוּסִיקַת הַחַיִּים הַטְּהוֹרָה,
    אֶת הָאוֹפְּטִימִיּוּת הַמְּנַצַּחַת", ולא לשנותם.

  • חני

    כבר עשרות שנים יודעים שהדור השני לניצולי שואה במובן מסוים אף הוא ניצול שואה. הספר המשובח "נושאי החותם" עוסק בעומק וברגישות עד אין קץ בטראומות השואה על ילדי הניצולים.

  • ליאת בן דור

    רונית… כל הכבוד !!!

    אני קוראת את יצירותייך בעקביות/אדיקות,
    ונהנית מכל יצירה ויצירה שלך.

  • תמרה אור סלילת

    מצמרר. מתמצת בדיוק נורא את משמעות היות "דור שני לשואה".

    • שושי קלאס

      חזק ומטלטל
      נושא כאוב כל כך..כל פעם מחדש שואלת עצמי איך בכלל שרדו אנשים כאלה
      הקימו משפחות, השתלבו בעבודות, פרנסו משפחות, יצרו מעגלי חברים
      וברכו על השמש המנצה כל בוקר…למרות שממשיכים לחיות את התופת
      בחלום ובהקיץ…במודע ובתת מודע…

      אוהבת את הכתיבה של רונית
      היא אמנם בועטת בבטן הרכה, אך בלי לאבד
      את המגע העוטף והחם המאפשר לקורא לזרום
      עם הכתוב גם כשהוא כבד מנשוא

  • טל כהן בכור

    מבחינתי מגיע לך פרס מפעל חיים, גם אם אף אחד לא הגיש לך אותו רשמית, הוא לגמרי שלך.

  • חגית בת-אליעזר

    מעבר לייחודיותו וחריפותו של נושא השואה השיר מעורר אותי למחשבה רחבה יותר של "קרבות הציפיות" בין אמא לבת. שני הצדדים ניזוקים מאכזבות. יש לחיות באדישות מסויימת, בהשלמה ולהגיב נכונה להפתעות נעימות שבכל זאת קורות. תודה לך, רונית, על השיר.

  • גלית יהב

    חדה ומדוייקת את. וסוחפת. שיר לא קל לקריאה ולהכלה, ויחד עם זאת, אי אפשר להפסיק לקרוא. והסוף אופטימי. בכלזאת. אהבתי מאד!

  • Natalibreby

    שלום לך אנחנו חברת שילוח המתמחה בהובלות מטענים באוויר , עם שירות אישי ומחירים ללא תחרות

    אוכל ליצור איתך קשר טלפוני ?

השאר תגובה