לחם / אביחי קמחי
לחם / אביחי קמחי
לִפְעָמִים בַּשָּׁעוֹת שֶׁלִּפְנוֹת בֹּקֶר
הָיִיתִי נוֹסֵעַ לִשְׁכוּנַת גִּבְעַת שָׁאוּל
לְהָרִיחַ אֶת הָאֲוִיר
הַסָּפוּג לֶחֶם הַנֶּאֱפָה
בַּתַּנּוּרִים שֶׁל מַאֲפִיַּת אַנְגֶ'ל
גַּם לָהּ הָיָה נִיחוֹחַ אַוְרִירִי
כְּשֶׁל לֶחֶם טָרִי
כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי בָּהּ
אַחֲרֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה
הָיְתָה מְקֻמֶּטֶת וּמְקֻצְ'מֶקֶת
כְּשַׂקִּית נַיְלוֹן
שֶׁלֶּחֶם הִתְיַשֵּׁן בְּתוֹכָהּ
ניקוד: חני צפריר
שירו של קמחי הוא שיר של געגועים. לישראל של שנות החמישים או השישים, כשהכול קנו במכולת השכונתית לחם אחיד, מסובסד; וללחם האיכותי של מאפיית אנג'ל. קמחי מתגעגע לריחו המשכר של הלחם הטרי כמו גם לזיכרון הטמיר "שלה", אישה ניחוחית שברבות השנים התקמטה והחמיצה, כמו לחם ישן שנשכח בתוך שקית ניילון.
15 תגובות
ד"ר דרור גרין
השיר אכן מעורר געגועים לריח הלחם של ילדותנו, בשכונת גבעת שאול בירושלים.
נדמה לי שאפשר להבין את השיר כפשוטו. לא ל"אישה ניחוחית" מתגעגע אביחי קמחי, אלא לשכונת גבעת שאול, שאחרי שלושים שנה הפכה גם היא לזקנה מקומטת ומצ'וקמקת, כמו הלחם המצטמק בשקית, ואולי גם כמונו אנו.
תודה,
דרור
זאב פלדינגר
האכזבה מהדברים או המקומות או האנשים שאינם נשארים אותו דבר כמו שהם נימצאים בזיכרון שלנו
אלה אדר
שיר יפה על ריח שכולנו אוהבים
ריח שמזכיר ילדות ובית. גם כשחוזרים לבית הילדות כאנשים מבוגרים, מגלים עד כמה הוא השתנה
או כמה שאנחנו השתננו
רוחה שפירא
"גַּם לָהּ הָיָה נִיחוֹחַ אַוְרִירִי" – ה"גם" בתחילת המשפט שממשיך את סיפור הלחם ריח הלחם בגבעת שאול, נותן לקורא את האפשרות ללכת עם דמיונו וחושיו באשר לניחוח של "לָהּ" – אם היא אשה, שכונה או אווירה. זה כוחו של השיר, להעיר, לעורר ולהעשיר.
הערת אגב ; "וּמְקֻצְ'מֶקֶת" בעגה (סלנג) המקובלת נכתבת כך: מְצ'וּקְמֶקֶת' כפי שכתב דר' דרור גרין בתגובתו. אך כמובן המשורר יכול לברוא, לקמט ולקצ'מק מילים וזיכרונות ככל העולה על רוחו וטוב שכך. תודה.
מיכל פירני
השיר מעלה געגועים אל ימים של פעם.
אל ההווי ואל האישה, אפשר להריח את הריח….
רונית ליברמנש ורדי
מגיבה כאן לקורא דרור:
פרשנותך לגיטימית ככל פרשנות אחרת. אבל אליה וקוץ בה: עליך להיות ירושלמי לצורכי הקריאה שלך. גבעת שאול?! ליודעי ח"ן בלבד.
אורנה ריבלין
שיר טיפוסי של געגועים ל"לחם טרי"ול"מאפיית אנג'ל" במשמעות הכל כך סימלית מבחינתו של הדובר בשיר ,הוא המשורר.
אני רואה בין שורות שיר זה גם משמעות רחבה אך נסתרת , בהקשר חברתי כללי אשר מתמצת וכורך את ישראל הישנה עם זו החדשה . את ,ישראל הראשונה ,עם זו השנייה והשלישית לאורך השנים כולן .
תודה רבה לאביחי ולמערכת ליריקה על הבאת השיר.
לאה הרפז
מה לא נכתב בספרות שלנו והעולמית על ריחו של הלחם הטרי. ובכל זאת הנושא עדיין מעורר חושים ובעיקר בשיר הזה שהריח הוא גם הריח של הגעגועים, אולי אל האמא שהייתה עדיין צעירה ויפה, אולי אל שנות התום של הכותב ואולי אל כל "החבילה" כולה וכמו כל נוסטלגיה, גם כאן היא מסתיימת באכזבה מרה ואולי גם משום שהלחם האחיד ירד מגדולתו מול "לחם ארז" ודומיו והלחם האחיד התיישן בשקית ניילון, אשר בעבר לא השתמשו בה לאריזת הלחם. פשוט לקחו את הלחם ביד.
noy
…..והגעגועים סגורים בי כבועות אויר
בככר הלחם.
י.עמיחי," אימי אפתה לי אתכל העולם"
ארלט
שיר יפה ועדין שמדבר אלי באמצעות החושים והנוסטלגיה
שושי קלאס
עם תחילתו מפעיל השיר את חוש הריח..אני יכולה להישבע שאני נמצאת בשכונת גבעת שאול..במאפיית אנג'ל..אז לפני שלושים שנה, באחד הבקרים הקסומים בהם היו בחושים ריחות הלחם הטרי באוויר הרי ירושלים.
מאידך בחלקו השני של ישנה אכזבה לאחר שלושים שנה..הכותב פוגש בשינוי הרב…בהידרדרות…הצטמקות, התכווצ'צ'ות האשה שפעם פגש ביופיה..וכעת משולה לשקית ניילון מקומטת בה הלחם שהיה ניחוחו טרי ונפלא בתחילת השיר הופך לישן ומעופש
אוהבת את השיר
מיקי גוריון
הלחם הוא תבנית נוף מולדתנו, הריח ההוא. נהדר.
יוסי ארדיטי
איני נוהג לחזור, אל אותם מקומות, כי השתניתי ,
והמקומות גם,
על כן שומר על אותם זיכרונות כמקום וזמן יפה שהיה.
בעקרון אני אוהב את השיר, כי נכתב יפה, ומעלה את הזיכרונות שלי, אולי של כולנו מאותו הדור!
נילי אמיר-סגל
קראתי את כל התגובות ועליהן כבר אפשר לכתוב שיר…. אהבתי מאוד את הסיום ובו הסלנג "מצ'וקמקת" המכוון דווקא לאותה זקנה מעופשת כאותו לחם עבש בשקית הישנה …
דימוי נפלא לתחושת האכזבה .
תודה למשורר.
חנה טואג
אהבתי את האנלוגיה שעשית בשירך בין הלחם לבין האשה וכמה עצוב שהיופי אינו משתמר
אבל לא על הלחם לבדו …
אהבתי אביחי בשיר קצר לכדת עולם של ניגודים