* / ליאת סימון
* / ליאת סימון
יָרֵחַ בַּעַל נוֹכְחוּת
מִתְעַקֵּש
בֵּינוֹת לַמִּכְבָּסָה
וְלָעִיר.
בְּשָׁעָה כָּזֹאת
קָשֶׁה לִי כְּבָר לָדַעַת
קָשֶׁה לְהַכְלִיל
אִם הַדְּבָרִים קְרֵבִים אֵלַי
אוֹ
אֲנִי אֲלֵיהֶם.
כָּאן אֵין שְׁקֵדִיּוֹת
רַק נֵאוֹן נִשְׁבָּר בַּשְּׁלוּלִיּוֹת
וְקִרְבָתוֹ שֶׁל הַיָּם
נַהֲמָתוֹ הַמַּרְגִּיעָה.
יֵשׁ שֶׁקֶט בַּבַּיִת
וְדֶלֶת נִפְרֶצֶת
מֵעַצְמָהּ.
ניקוד: חני צפריר
*נוף עירוני: ירח, מכבסה ושלוליות.
מחד, קרבתו של הים מרגיעה את הדוברת, ומאידך דבר מה מסתורי עובר לקורא
אולי דרך ה"ניאון הנשבר" או באמצעות הדלת הנפרצת מעצמה: בין אם הכוח הטמיר הזה נכנס אל התמונה או יוצא ממנה, נוכחותו מורגשת.
10 תגובות
אביחי קמחי
שיר אניגמטי שמיצר אוירה של זרות ומסתיר רגשות ויש בו ובמילים שלו קסם שמושך אותי אליו
אביחי קמחי
שיר אניגמטי, שמייצר זרות מסתיר רגשות ויש בו קסם מיוחד שמושך אותי אליו
עודד
קצת מזכיר לי את 'ערב עירוני' של אלתרמן באווירה שהוא יוצר.
לאה הרפז
השיר הזכיר לי את סרטיו של בוגרט ואת ה"]ילם נואר". שיר אורבני בעל אווירה מאוד דחוסה.
אלה
יחסי הגומלין בין האדם לטבע האורבני, יפה
זאב פלדינגר
אהבתי כמובן את כל השיר. נהנתי מכתיבה כמו "קָשֶׁה לְהַכְלִיל אִם הַדְּבָרִים קְרֵבִים אֵלַי אוֹ אֲנִי אֲלֵיהֶם." כלומר, אם גם הייתי פאסיבי, הדברים היו מתקרבים אלי, או שאני גורם לכך. איפה שאני נמצא יש ירח ודברים שכיחים של עיר. אין שקדיות, אבל הים קרוב. מקסים.
זיוה גל
מבט אל האופק, אל השקיעה, מן הזווית האישית של הדוברת. תמונה פלסטית המתחלפת לתמונה פילוסופית
בתמיהה מהורהרת
"אִם הַדְּבָרִים קְרֵבִים אֵלַי
אוֹ
אֲנִי אֲלֵיהֶם…."
שכבר מרחיקה ראות לעבר סמליות ולעבר התחושה של התאחדות הנפש הדוברת
עם הים ועם הנוף.
שירה!
אהבתי מאוד.
דוד אדלר
שיר אווירה קליל. יופיו בקלילותו.
מעניין שלמרות הפרשי גיל (שאני מניח שקיימים בינינו, כי איני מכיר את ליאת, רק אציין שלאף אחת מסביבתי כשהיתי נער לא קראו ליאת) יש שורות שמזכירות ממש שורות משיר שלי. השיר לא פורסם ואיני מאשים איש. להיפך, אני אומר איזה מזל ששלחתי בדוא"ל את השיר (עם רבים נוספים) לחוו"ד. כך שיש לי הוכחה "משפטית" חקוקה במייל ,שאני לא מושפע או "העתקתי" את השורות האלה.
גקי סימון
שיר מעורר אווירה שמזכירה אותך למי שמכיר ובכלל שיר יפה כמוך
טובי לין
קָשֶׁה לִי כְּבָר לָדַעַת
קָשֶׁה לְהַכְלִיל
אִם הַדְּבָרִים קְרֵבִים אֵלַי
אוֹ
אֲנִי אֲלֵיהֶם.
כָּאן אֵין שְׁקֵדִיּוֹת
באמת קשה לביית את הנוף האורבאני המנכר
בטח אם אין שקדיות (או משהו לבבי אחר עם שורשים באדמה ותאורה טבעית).
ואי אפשר לדעת מי מביית את מי, הניכור את הצופה או הצופה את הניכור.
מתחברת למה שנאמר כאן, – השיר כמו הרהור על ההבזק של הנוף במצלמה.