ערפל / רות נצר
ערפל / רות נצר
שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה הֵם הִתְכַּתְּבוּ.
רוֹבֶּרְט לֹואֶל וְאֶלִיזַבֶּט בִּישׁוֹפּ.
שְׁתֵּי סְפִינוֹת נָעוֹת בָּעֲרָפֶל
עוֹבְרוֹת זוֹ עַל פְּנֵי זוֹ מִבְּלִי לְהִפָּגֵשׁ.
עִם מִי אֲנִי הִתְכַּתַּבְתִּי?
רַק עִם עַצְמִי.
קָרָאתִי אֶת הַהִתְכַּתְּבוּת.
יְדִידוּת מְנֻמֶּסֶת. עֶרְגָּה מְרֻחֶקֶת,
קְצָת חֲנֻפָּה, הֲפָגַת בְּדִידוּת
אוֹתִיּוֹת רוֹדְפוֹת זוֹ אַחַר
זוֹ וְאֵין מַשִּׂיג
ניקוד: חני צפריר
ברשימה שפרסמה בהארץ, טוענת רות אלמוג כי דומה ש"הם זוג דו-קוטבי, רוברט לואל המאני, הכותב שיר אחרי שיר בהתקף של מאניה, ובישופ הדיכאונית, השותקת יותר משהיא כותבת. לטענת המבקרים כרך המכתבים מבהיר ששירתם התפתחה בד בבד וכי הם גנבו ושאלו זה מזה, וגנזו שירים זה בעצת זה".
משירה של רות בת ימינו – נצר- מצטיירת מערכת יחסים שונה בתכלית – בין בישופ שביכרה נשים, ללולואל: "מנומסת.. . ערגה מרוחקת".
כך או כך, גדולתם המשוררית של לואל ובישופ איננה תלויה במערכת היחסים שניהלו. ועם זאת, ידידות אמיצה בין משוררים/ות, אכן מהווה מושא לקנאה
8 תגובות
דוד אדלר
שיר יפה המסתיים יפה "ואין משיג".
חגית בת-אליעזר
שתי השורות האחרונות: אוֹתִיּוֹת רוֹדְפוֹת זוֹ אַחַר / זוֹ וְאֵין מַשִּׂיג יפות וחכמות ועומדות בפני עצמן ובזכות עצמן . הן חובקות את מלאכת הכתיבה ומושא הכתיבה גם יחד.
אלה אדר
שיר מאוד יפה ויש בו דו משמעות מעניינת,
האם הדוברת קראה את ההתכתבות של שני המשוררים? או שמא את ההתכתבות שלה עם עצמה, ולפתע יש לה תובנות לגביו?
נילי אמיר-סגל
"עם מי אני התכתבתי- רק עם עצמי"….כל יוצר חש ומבין מלים אלה. לדעתי השיר הוא מעין ארס פואיק שעומד כך בפני עצמו. ה"אותיות הרודפות זו אחר זו ואין משיג " שוב בכתיבה זו אני חשה את כתיבתי שלי שלעתים אין לי שליטה על המלים והאותיות הרצות מתחת ידיי. תודה לך רות נצר.
רוחה שפירא
תחושת הערפל בשיר נמצאת הן בהתכתבות של "רוֹבֶּרְט לֹואֶל וְאֶלִיזַבֶּט בִּישׁוֹפּ."והן בהתכתבות של המשוררת רות עם עצמה. השיר מדייק בציור תמונה של "שְׁתֵּי סְפִינוֹת נָעוֹת בָּעֲרָפֶל/ עוֹבְרוֹת זוֹ עַל פְּנֵי זוֹ מִבְּלִי לְהִפָּגֵשׁ." כדימוי ובתיאור נושאי הכתיבה והתנועה שבה עד שהמילים מאבדות את עומק משמעותן לגבי המתכתבים ובעיקר לגבי המשוררת ההולכת בעקבותיהם.
יפה החיבור בין ה"מושג" כשם עצם מופשט לבין הפועל מַשִּׂיג שמשמעותו היא גם לקבל וגם לקחת.
ואכן השיר משיג את הבלתי מושג, באופן הכלת הכתיבה ככלי ביטוי עד שהיא הופכת לתנועה של תודעה אישית;
"אוֹתִיּוֹת רוֹדְפוֹת זוֹ אַחַר/ זוֹ וְאֵין מַשִּׂיג " – תודה.
יהודית דריגס
אהבתי את השיר. הם התכתבו. ה-הם הזה, כשתי ספינות ערפיליות חולפות זו על פני זו מבלי להפגש. ערגה מרוחקת עוברת בשיר. אותיות רודפות / נרדפות אולי. עובר כאב של זמן חיים. זמן כתיבה שעבר.
יהודית דריגס
אוהבת את השיר. ה-הם שכותבים במקביל , כשתי ספינות הנעות בערפל, חולפות זו על פני זו מבלי להפגש. תחושת ערגה מרוחקת עוברת בשיר, האותיות הנרדפות. זמן אבוד. שיר יפה.
זאב פלדינגר
יפה הדימוי של שתי הספינות הנעות בערפל. לא רק, כמובן. אהבתי את כל השיר:)