אלון אלטרס

SANT ALVISE

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַכִּכָּר
נִסִּיתִי לָתֵת בָּהּ סִימָנִים:
"קמפו סנט אלוויזה"
נִכְתַּב עַל אֶחָד הַכְּתָלִים
"שְׂדֶה אלוויזה הַקָּדוֹשׁ"
תִּרְגַּמְתִּי לְעַצְמִי וְהִתְחַלְתִּי
לָדוּג אֶת הָאוֹתִיּוֹת:
מאלוויזה חִלַּצְתִּי
אֶת הָאֶלֶף וְגַם אֶת הַלַּמֶד
אַחַר כָּךְ פָּנִיתִי לִשְׁמִי
וְהִנֵּה גַּם בִּי
הָאֶלֶף וְהַלָּמֵד כְּרוּכִים יַחְדָּו
וַאֲפִלּוּ שֵׁם מִשְׁפַּחְתִּי
כְּמוֹ הוֹבִיל אוֹתִי
לַמָּקוֹם הַזֶּה:
שָׂדֶה, כִּכָּר, בַּיִת
כָּאן אָגוּר
בִּרְצוֹן הָאֵל
וּרְצוֹנָהּ שֶׁל הַגְּבירָה
הָרַכָּה בְּשָׁנִים,
יָעֵל.

אלטרס סבור שבשעה שאדם בוחר את מקום מגוריו, אין מדובר בבחירה סתמית. הוא תר אחר סימנים שיובילו אותו למקום המיוחד, שמיועד לו. השיר לקוח מתוך מחזור שירים חדש: "שירי הגבירה הרכה בשנים", מחזור המוקדש ליעל, בתו של המשורר.