האיש ,בחלקו השני של השיר, עם הכתפיים השמוטות, העצוב הצולע,מעדיף את מותו על חייו.
והאשה האנורקטית שבחלקו הראשון של השיר, היא , בתו,המבקשת את מותו של אביה,שחייו כבר אינם חיים, ואולי היא אנורקטית מתוך כך שאיננה יכולה לראות עוד את אביה בסבלו המתמשך,ואינה יכולה להכניס אוכל לפיה מתוך היגון הנובע ממבטיה ורחמיה על אביה.
4 תגובות
רוני גרא
האיש ,בחלקו השני של השיר, עם הכתפיים השמוטות, העצוב הצולע,מעדיף את מותו על חייו.
והאשה האנורקטית שבחלקו הראשון של השיר, היא , בתו,המבקשת את מותו של אביה,שחייו כבר אינם חיים, ואולי היא אנורקטית מתוך כך שאיננה יכולה לראות עוד את אביה בסבלו המתמשך,ואינה יכולה להכניס אוכל לפיה מתוך היגון הנובע ממבטיה ורחמיה על אביה.
איילת שמעוני
עצוב כל כך.
יובל
יפה ונואש. דיוקן קטן. אפשר לוותר על השורה הראשונה, לדעתי, החזרה לא מוסיפה.
קורא
אֲנִי אִישׁ עִם כְּתֵפַיִם שְׁמוּטוֹת …צַעֲדִי צוֹלֵעַ….אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת הַיּוֹםֱֱֱֱ!!!