מכוות אש / רונית ליברמנש־ורדי

פינוק. גוש פינוק אורבני לשעבר שכמותך, איך את מעיזה להתלונן?

מה לך כי תליני? היה מרעים המורה לתנ"ך מכיתה י"א, העבדקן מכוער־הקלסתר והנפש מדרום יפו שתיעב אותך בגלל שם המשפחה האשכנזי שלך ואילץ אותך להיגרר עם אביך לדירתו המתפוררת כדי לנזוף בך מי זוכר על מה ולמה – מה? באמת, על מה ולמה?

פרופורציות. נו ב־א־מ־ת. קצת פרופורציות: ההיא חלתה בסרטן השד ונותחה והוקרנה ומחלימה במרחק ת"ק פרסאות מביתך וגם ההיא, הקרובה יחסית, וההיא־בחזקת־שלוש בת חמישים ומשהו וכבר דועכת ממחלה אוטואימונית דגנרטיבית ומכלה והאוויר נושא חלקיקי רעלים. מולקולות של ארסן נפשי משייטות בחלל מדינתנו היפה לשעבר, שנכבשה על ידי עבדקניה ללא התנגדות, עבדקניה שהנחיתו עלינו סרטני גופנפש פנימיים ומכוות אש חיצוניות בגבולותיה והמכוות הולכות ומתפשטות, הולכות ומרעילות ומצמיתות כשדות המעובדים והשרופים בצפון, כי מצפון תיפתח ה—

תפנקת דוחה שכמותך, אז מה אם השעה שלוש ואת לא נרדמת? את בריאה, טפו טפו, הגנים שלך צועניים,

מי יודע איזו מיימוצה (maimuţă קופה שחורה) נקלעה לשרשרת הדי־אנ־איי. שלך, את בריאה טפו טפו. תנשכי כעת את הלשון שלוש פעמים, הכריזה האומנת הצוענייה באוזני ראשלה־שלי אימי האהובה, המתה,

בילדותה—–

הנייד מתריע, פיגועים וכטב"מים ומולקולות הארסן מרחפות בחלל האוויר ואת ערה, לוגמת מיין הנסך האדמדם ונושמת, נושפת, נושמת, נושפת, מקריזה, מתנרקסת, שוב ושוב מתנרקסת ובעיקר מתגעגעת למתייך, פאק יו אול, במצב הזה את פריבילגית שעורגת להורים הקשישים שאהבו בלי תנאים –

ולפתע נזכרת בהוראתה המתורגמת מצרפתית של ראשלה, "ראש למעלה! תמיד ראש למעלה כי את הכי מכולם, הבנת?" – וסוף כל סוף התודעה

שלך

סותמת.

8 תגובות