עונות בתל-אביב / אופיר גבירצר
עונות בתל-אביב / אופיר גבירצר
א
בְּמוֹרַד שֵינְקִין הֵן גּוֹלְשׁוֹת
עֲדָרִים-עֲדָרִים
פְּרֶהִיסְטוֹרִיִּים
מַסְטִיק, פֶּלֶאפוֹנִים, אֶשְׁכּוֹלוֹת כְּבֵדִים
הֵחֵלָּה נְדִידַת הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל
ב
פֵּרִיסְקוֹפִּים נוֹבְטִים מִמַּעֲמַקֵּי חֶנְיוֹנַיִךְ
צְפַרְדֵּעֵי מַתֶּכֶת עוֹרְגוֹת לַגֶּשֶׁם הַמְּתוֹפֵף
מִגְדַּל הַקִּרְיָה פּוֹצֵעַ אֶת בֶּטֶן הַשָּׁמַיִם, מַתְרִיס:
אֵיפֹה אַתְּ, תֵּל-אָבִיב שֶׁל מַעֲלָה?
ג
כְּשֶׁהָעִיר רְטֻבָּה בְּרֵיחַ חֶלְזוֹנוֹת
גַּעְגּוּעַי מִזְדַּחֲלִים, חַסְרֵי מֻשָּׂא
ניקוד: חני צפריר
תל אביב היא עיר החיה ונושמת מבעד לסממני הטכנולוגיה וההתחדשות. אולם גם
החידושים המרהיבים, אינם יכולים להסוות את "הפרהיסטוריה" ולהחניק את הגעגועים למה שהיה ואבד. תמונת ה"עדרים עדרים" מתכתבת עם המקרא, וטוענת אותו במשמעויות חדשות: הנדידה היא חיפוש עקר, חסר תכלית, שיטוט שהטכנולוגיה לא יכולה להפסיק כי אם ללבותו. יפה לראות את חילופי העונות במעבר מבית לבית, ואת העירוב בין חדש לישן.
4 תגובות
חני
צְפַרְדְּעֵי מַתֶּכֶת עוֹרְגוֹת לַגֶּשֶׁם הַמְּתוֹפֵף … ניכור ורגש שלובים יחד בשורה אחת, כמו בכלים שלובים. אין שורה אחרת מרוכזת ומזוקקת כזאת ,המתארת את צביונה של העיר ת"א.
טל מזרחי
שיר יפה, צביון העיר עובר ונוגע
זאב פלדינגר
געגועים למה שהיה ועדיין ישנו , אך ברבדים נסתרים
רוחה שפירא
"כְּשֶׁהָעִיר רְטֻבָּה בְּרֵיחַ חֶלְזוֹנוֹת
גַּעְגּוּעַי מִזְדַּחֲלִים, חַסְרֵי מֻשָּׂא "
הבית השלישי עוטף את ציורי הנוף האורבני של תל אביב, על חומריו הפרהיסטורים והתנועה האנושית שבו, בשפת השירה הקושרת את דימויי הנפש לשפה. בית זה הוא שיר בפני עצמו, כאשר הריח, התנועה ותודעת הגעגועים "חַסְרֵי מֻשָּׂא" של המשורר, הם בעצם מושא השיר. תודה.