עתה / רות בלומרט
עתה / רות בלומרט
עַתָּה
כְּשֶׁלְּרֻבֵּנוּ מַחְשְּׁבִים
רַבִּים מִמַּחְשָׁבוֹת
וְדַחַף בִּלְתִּי נִשְׁלָט לְשַׁדְרֵג אֶת חַיֵּינוּ
נוֹתָר פְּנָאי לְפִתְרוֹן הַקֻּשִּׁיָּה
חַיֵּינוּ – מָהֶם בְּעֶצֶם?
רוֹבְצִים כִּתְאוֹ לְיַד בְּרֵכָה
בְּאַרְסוּף אוֹ בְאַנְטָלְיָה,
אֲפִלּוּ בְּאִי אַלְמוֹגִים נֶחְבָּא בֵּין דִּקְלֵי קוֹקוּס
וְחֶשְׁבּוֹן סוֹדִי הַמְּנֹהָל בְּאִיֵּי קֵיְימָן,
מַה נּוֹתָר לַעֲשׂוֹת?
תּוֹלְדוֹת חַיֵּינוּ בָּרֶשֶׁת
וּקְשָׁרֵינוּ הַמְּסֻבָּכִים
מִקְּמִיעוֹת הַקַּבָּלָה –
נִתָּנִים לִפְרִיצָה
יֵשׁ בָּהֶם עִנְיָן?
כְּבָר הִתְנַסֵּינוּ בַּכֹּל,
בְּאוֹתָם מַסְלוּלִים,
עִם אוֹתָם אֲנָשִׁים,
בְּגִלְגּוּלֵי שֶׁלֶג וְקוֹצִים…
הַמּוּעָקָה מְשַׁגַּעַת.
הַצְּעָקָה נִתְקַעַת.
ניקוד: חני צפריר
לפי סולם הצרכים של מאסלו כשהצרכים הבסיסיים שלנו מכוסים, כשיש לנו ביטחון והגנה מספקים, אנחנו מתפנים לעסוק במציאת שייכות, קבלת הערכה וברמה העליונה במימוש העצמי. המשוררת מקוננת על אובדן הדרך של האדם שלא מצליח לטפס לרמה העליונה.
9 תגובות
לאה הרפז
מעט קשה לי להתרכז כרגע ךהץרכז בשדרוג החיים, כאשר החיים עצמם הם על הבלימה (אחרי אתמול). אולי מאוחר יותר אוכל להגיב לשיר. כרגע לא יכולה. השיר כתוב טוב.
טל מזרחי
שיר טוב, אוהבת את הביקורתיות שבו ואת הסוף החזק:
כְּבָר הִתְנַסֵּינוּ בַּכֹּל,
בְּאוֹתָם מַסְלוּלִים,
עִם אוֹתָם אֲנָשִׁים,
בְּגִלְגּוּלֵי שֶׁלֶג וְקוֹצִים…
הַמּוּעָקָה מְשַׁגַּעַת.
הַצְּעָקָה נִתְקַעַת.
דוד אדלר
שיר יפה ונוקב וחמקורי בבקורתו
במיוחד אהבתי:
רוֹבְצִים כִּתְאוֹ לְיַד בְּרֵכָה
בְּאַרְסוּף אוֹ בְאַנְטָלְיָה,
לי רק נותר לקוות שיש מותר על התאו לפחות למי שקורא בשולי הבריכה, בין השחיות הנמרצות, הטובות לבריאות ולשרידות בימים נוראיים אלו, דברים משמעותיים (למשל ל"אנשים חושבים") כדי לנסות להבין את ה"מצב"
רינה רגב
שיר נפלא!!! תודה לך רות (:
וכתמיד נהנית לקרוא את הארותיהן מלאות התבונה והרגש של העורכות היקרות כמו גם את הארותיהם של הקוראים חובבי השירה (:
ברכת שלום לכולם (:
זאב פלדינגר
ראיתי בשיר דברים מאוד יפים, אם כי אני לא בטוח אם המשוררת התכוונה לכך. קודם כל אהבתי את הפתיחה, האומרת בפרוש שהמחשבים רבים ממחשבות. בקריאה ראשונה חשבתי שהיא מתכוונת שהמחשבים מנוונים את מוחנו, אך אחר כך ראיתי שאפשר להבין את זה כך שאנחנו יכולים ללמוד, במרחק של הקשה על המקלדת, על כל דבר בעצם.
ואז אנו רואים שהכל תמיד היה אותו דבר, כל תולדות חיינו. גם דברים שנראים לנו חדשים, כבר היו וכבר קרו לנו.
חני
"מָה נוֹתָר לַעֲשׂוֹת.." הייתי מוסיפה סימן שאלה ?????????????? ועונה: ל ע ש ו ת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כץ אוולין
אהבתי את השיר . כתוב בצורה מעניינת . נהניתי לקרוא את הערותיה היפות של חני צפריר "אנחנו מתפנים לעסוק במציאת שייכות האדם שלא מצליח לטפס לרמה העליונה…"
" כְּבָר הִתְנַסֵּינוּ בַּכֹּל,
בְּאוֹתָם מַסְלוּלִים,
עִם אוֹתָם אֲנָשִׁים,
בְּגִלְגּוּלֵי שֶׁלֶג וְקוֹצִים"…ובעצם מה לא ?
ואף על ש דוד אדלר מציין או "מקווה שיש מותר על התאו..", ובכל זאת יש מידה רבה של פסימיות שמתפתחת לאורך השיר. האדם גם עבר אין סוף פעמים את אותם המסלולים, הוא שב אליהם, ולא נראה שהוא משכיל. מכאן המועקה והצעקה שנתקעת כי מיותרת אובדת בחלל. "הַמּוּעָקָה מְשַׁגַּעַת.
הַצְּעָקָה נִתְקַעַת."
אביחי קמחי
רות, היטבת לתאר א חיינו בזמן הזה שאפילו נחמה פרותא אין בו
חנה טואג
שיר צורב וכה יפה
כה אקטואלי אכן המועקה משגעת והצעקה נתקעת