אלוהי מיכאלאנג'לו / דודו פלמה
אלוהי מיכאלאנג'לו / דודו פלמה
פָּגַשְׁתִּי בּוֹ לָרִאשׁוֹנָה בַּקָפֶּלָה הסִּיסְטִינִית בִּשְׁנַת
1978 בַּמֵּאָה הַּקוֹדֶמֶת, לִפְנֵי 36 שָׁנִים.
זֶה הָיָה חָמֵשׁ שָׁנִים רָעוֹת מִדַּי אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת יוֹם כִּפּוּר וַאֲנִי
יָצָאתִי בְּמִשְׁלַחַת מִטַּעַם עַצְמִי לְגַלּוֹת הֲיֵשׁ חַיִּים אַחֲרֵי הַמַּבּוּל.
רוֹמָא קִבְּלָה אֶת פָּנַי גְּשׁוּמָה וּמְעֻרְפֶּלֶת, הַמִּפְלָצוֹת הַמִּשְׂתָּרְגוֹת
בְּמִזְרְקוֹת הָאֶבֶן יָרְקוּ בַּאֲדִישׁוּת סִילוֹנֵי מַיִם בָּאֲוִיר הַקַּר וְהַזָּר,
בִּפְנִים הַתִּקְרָה הַנֶּהְדָּרָה נִפְרְשָׂה מֵעָלַי כְּחֻפַּת יְקוּם מִסְתַּחְרֵר, מַבָּטִי
שׁוֹטֵט רָצוֹא וָשׁוֹב כְּכַדּוּר מְסֻנְוָר שֶׁהָלַך לְאִבּוּד בְּרוֹלֶטָה קוֹסְמִית,
לְפֶתַע פִּתְאֹם רָאִיתִי מֵעָלַי אֶת פְּנֵי אֱלֹהָיו הַמִּשְׁתּוֹקְקִים לָגַעַת שֶׁל
מִיכאלאַנגֶ’לו, וּמֵאָז, מֵאָז אֲנִי לֹא עוֹשֶׂה לִי אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיו.
ניקוד: חני צפריר
במספר שורות קצוצות פורש הדובר את הדילמות האופייניות לליבת הקיום הישראלי בעשורים האחרונים. מלחמת יום הכיפורים, שהיוותה חוליה מדממת נוספת, מכוננת, באינספור המלחמות והמבצעים בעלי השמות הפאליים, לעומת הגאולה באמצעות גאונות מעשי ידי אדם, בדמות הפרסקו המרהיב בקפלה הסיסטינית של תיאור בריאת העולם. האם קיומנו במקום הזה משול לתקופה שלאחר המבול המכלה? האם נידונו ללכת לאיבוד ברולטה קוסמית או שמא מוטב שנתעשת לפני שנאחר את המועד?
14 תגובות
תומר ריבא
יפה, רגיש, תיאורים חיים
יעל הלוי
מאד יפה.. פני אלוהים המשתוקקים לגעת.
מזכיר לי את ההתלהבות והמשיכה להתבונן בפרטי הפרטים של הציורים הללו כנערה צעירה שלמדה בתיכון תולדות האמנות וישבה בספריה של מוזיאון תל אביב 🙂
קובי וינר
השיר באיכות של גלויית תיירים באלף לירטות, נעדר מאפיינים שיריים. פרוזה חברך ומוקירך – קובי
חגית
חזק מאוד, מקורי, אהבתי את התיאורים שמציתים את הדמיון ונוגעים עמוק ברגש. תודה על שיר נפלא
עודד פלד
יוצא מן הכלל, דודינקה. מעולם לא הייתי ברומא ובזה הרגע קיבלתי חשק גדול לבקר שם. אהבתי במיוחד את השורה האחרונה – חזק מאוד!
סברינה
הקיום שלנו כאן לוט בערפל. המלחמות, כמו לא נגמרות, ומידי פעם יוצר משאיר לנו מתנה כמו מאלוהים, להזכיר לנו שעוד לא קצרה ידינו. גם אני ראיתי לפני שנים את הפרקסו בותיקן והתפעמתי ממנו, ואף עשיתי עבודה על אחד מהפרסקאות כשלמדתי תולדות אמנות.
בתקופה שלאחר המבול, או ממש כמעט בסופה שלח נוח את העורב לגלות אם המבול מאחוריו, והיום יש בארץ הרבה עורבים, אולי הם מסמלים את קץ המבול. מי יודע. תודה על השיר
אילנה סיון
"חמש שנים….. אחרי" – אכן, מלחמת יום כיפור כנקודת זמן מכוננת. הדברים שאחרי כבר לא יחזרו להיות כלפני.
נוגע במיוחד הביטוי "פני אלוהיו המשתוקקים לגעת", אל מול חוויות הקור והניכור.
שיר חזק ויפה, בלי לגלוש לסנטימנטליות, וממש מקומם לחשוב עליו כבעל איכות של "גלויית תיירים באלף לירטות"
(תגובה שלישית).
דוד אדלר
יפה ורהוט
עפרה בן-עמי
אוהבת ומזדהה כל כך עם ההעדפה של אלוהי מיכלאנג'לו המצויר!
תמרה אור סלילת
אהבתי את השורה האחרונה.
איתן קלינסקי
תודה לדודו. תודה על החוויה השירית.
דודו פלמה
תודה לכל המגיבים,
נחמד לגלות שא-נשים נכנסים לקרוא
וגם מותירים אחריהם עקבות
מיכל פירני
יפה דודו, נהדרת גם השורה האחרונה.
כמו גם האוירה והרגשות שקודמים לה.
דודו פלמה
מיכל תודה