שירה

* / עודד בן-דורי

פברואר 10, 2015 /

* / עודד בן-דורי

אָדָם לֹא נִשְׁכָּח מֵהָעוֹלָם
הַיָּם זוֹכֵר
הָרוּחַ זוֹכֵר
אֶבֶן קְטַנָּה עָלֶיהָ כָּשַׁל בְּדַרְכּוֹ
רוֹשֶׁמֶת אֶת מִדּוֹתָיו
הַשִּׁיר אוֹמֵר תְּהִלִּים לִכְבוֹד
נִשְׁמַת הֱיוֹתוֹ
הַגּוּף הַכָּפוּף
רַק שֶׁקֶט הֶעָלִים
כֹּה קָרוֹב
עַד כִּי לֹא יִשָּׁמַע קוֹל קְרִיאַת יְלָדִים
לֹא נוֹלְדוּ בָּךְ
וְאֵין הַיָּם זוֹכֵר
וְרוּחַ לֹא עוֹבֵר
אֲבָנִים קְטַנּוֹת לֹא צוֹבְטוֹת בַּבָּשָׂר
הִתְהַלֵּךְ אָדָם בֵּינֵינוּ וְאֵינֶנּוּ
כִּי לֻקַּח
וְלֹא הוֹתִיר אַחֲרָיו דָּבָר

ניקוד: יאיר בן חור

*בעקבות קריאה בשירה של זלדה (שניאורסון מישקובסקי) – 'כל שושנה'

לשירתה של זלדה התוודעתי בשנים האחרונות. הכתיבה שלה מושכת אותי לנסות להבין מי הייתה. נצר ל'צמח צדק', האדמו"ר השלישי של השושלת החב"דית. ילדה בעולם חרדי, שהעבירה את ימי ילדותה בעצבות קשה. התחתנה בגיל מאוחר ונותרה ערירית. ובכל זאת קריאה בשיריה מותירה עלי רושם עצום. היא מצליחה להוציא מהפשטות חוויה כמו פולחנית-מיסטית. העולמות הרעיוניים שלה כל כך מגוונים ואת כל זה היא משעינה על הגשמיות הקטנה של העולם הזה. אולי בשל כך המילים שלה בעיניי הן הדבר הכי קרוב לנבואה. בשיריה של זלדה לא ניתן לקרוא. יש להתבונן. לפתח מבט המסוגל לנוע בין העולמות. לא בבת-אחת. קצת כמו ניסיון לדייק מבט כדי לפענח הולוגרמה שמסתתרת מאחורי תמונה שטוחה. את השיר שלי ניסיתי לכתוב לכבודה ממקום שואל. תוהה על פשר היכולת להתמקד בשקט העלים כשמסביב העולם מלא ברעשים. ים של אש. ואולי בגלל זה המהלך שהוא מייצר קצת סותר את עצמו. כי ליודעי ח"ן ומבקשי קרבת מילותיה, זלדה הותירה אחריה עולמות שלמים שעוד לא פוענחו

עודד בן-דורי

14 תגובות

  • נילי אמיר-סגל

    פברואר 10, 2015 ב5:13 pm הגב

    מיד זיהיתי את רוחה של זלדה במלים "שקט העלים" (בזמנו כתבתי על זלדה את עבודת הB.A שלי..)
    השיר "כל שושנה" הוא שיר חזק מאוד מכל הבחינות וחייבים לקרוא אותו כמה פעמים ואולי עשרות ומאות פעמים כדי לרדת לעומקו.
    גם אני הושפעתי מאוד מכתיבתה הקסומה של זלדה.
    תבורך.

  • רינה סולומון

    פברואר 11, 2015 ב10:34 pm הגב

    לכל איש יש שם ושמה של זלדה לא נשכח מהעולם, והיא הותירה אחריה יותר מדבר. השאירה עקבות ברוחך עודד. השיר הוא דיאלוג עם שיריה. יפה.

  • רחל בכר

    פברואר 13, 2015 ב4:20 pm הגב

    "אֶבֶן קְטַנָּה עָלֶיהָ כָּשַׁל בְּדַרְכּוֹ
    רוֹשֶׁמֶת אֶת מִדּוֹתָיו"
    שבית אותי – שורות פיוטיות שמשאירות את חותמן.

  • אוולין כץ

    פברואר 24, 2015 ב8:07 am הגב

    שירו של עודד בן-דורי מעולה ומבקש להקרא שוב ושוב כשיריה של זלדה.
    אכן ישנה סתירה מעניינת וטעונה מאד בין השורה הראשונה של השיר "אָדָם לֹא נִשְׁכָּח מֵהָעוֹלָם" לבין השורה שסוגרת את השיר " וְלֹא הוֹתִיר אַחֲרָיו דָּבָר"
    שיר נפלא כתוב בצורה מרגשת ופיוטית מטיב להנציח את שירת זלדה , דמותה ויכולתה לפתח מבט בסביבתה הדוממת בעולם סואן ומנוכר.
    שורה מרכזית כל כך יפה "אֲבָנִים קְטַנּוֹת לֹא צוֹבְטוֹת בַּבָּשָׂר"
    תודה לעודד, תודה לליריקה על השיר הנפלא.
    אוולין כץ

השאר תגובה