הערב אני נקי / איתן קלינסקי
הערב אני נקי / איתן קלינסקי
אִשְתִּי תּוֹלָה זֵעֲתִי לְיִבּוּש
סוֹחֶטֶת אֶת כָּל הַמַרְאוֹת מִמַּדַּי
שֶעוֹד אֶתְמוֹל עִם שַחַר
תָּפְסוּ מָקוֹם טוֹב
בָּאֶמְצַע עַל הַגַּג
וּמִלְאוּ הֶחָגוֹר בְּשַוְעַת אִמָּהוֹת
שֶעָלְתָה מִסַּבְּרָה וּמִּשָּתִילָה.
עַכְשָו אֲנִי מְהַלֵּךְ בְּבֵיתִי
אוֹסֵף אֶת כָּל חֲלָקַי
לְתוֹך נַעֲלֵי בַּיִת
וְחֻלְצָה לְבַנָּה מְעֻמְלֶנֶת.
הָעֶרֶב אֲנִי נָקִי
מִבְּכִי תִּינוֹקוֹת
וּמְרִיטַת שְעָרוֹת,
הָעֶרֶב אֲנִי נָקִי
לְנַשֵּק לְבִתִּי
וְלִשְכַּב עִם אִשְתִּי.
12.12.1982
ניקוד: יאיר בן -חור
שירו של איתן קלינסקי מדבר על מעשי היומיום, שמחפים על מעשי הזוועה (סברה ושתילה). חיי המשפחה והחיק החם, מהווים מסגרת המספקת הצדקה למעשים הגורמים ל"שוועת אימהות" אחרות, של ה"אויב". הבת, האישה, האם – כולן משתפות פעולה. מעין "ליידי מקבתיות" בטרגדיה המקומית שלנו.
(השיר נכתב בתום שירות מילואים במלחמת לבנון ב-1982.)
18 תגובות
דוד אדלר
שיר המכה חזק בבטן. מצביע בכאב על הניגוד המשווע והזועק באי-צדק בלתי נתפס בין המציאות הלא-נורמלית שם, רק אתמול, לעומת הנורמליות כאן, יום לאחר מכן. אך אין בכך, לעניות דעתי, חיפוי או הצדקה של העוול הזועק. לא הצדקה אלא הנגדה.
לאה נרפז
"…הָעֶרֶב אֲנִי נָקִי
לְנַשֵּק לְבִתִּי
וְלִשְכַּב עִם אִשְתִּי."
בקריאה שלי הבית והמשפחה אינם חממה תומכת אלא מקום טהור שאי אפשר לבוא בוא ולהביא את כל זעות המלחה ואולי החטאים שנעשו בסברה ושטילא. לפני שמנשקים לילדה ושוכבים עם האישה, יש להטהר מכל מזועות והחטאים שנעשו. לחטא את המדים לחטא את הנפש ורק אחר כך מותר לבוא אל קודש הקודשים שהוא הבית ובני הבית. זו הקריאה שלי ענת יקרה.
רחל בכר
האשה והבת משתפות פעולה וכי נותרה להן ברירה? בדיוק כמו שכפו עליו את שירות המילואים, נכפה עליהן לטהר אותו מהזוועות, כדי לשמור על שפיות.
מאד אהבתי את השיר.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
הניגוד בין הבית למלחמה , בין הרוגע והשפיות לטבח בסברה ושתילה, שיר חזק, אהבתי מאוד.
ענת קוריאל
היי לאה, הארתך לא צריכה להיות מופנית דווקא אלי. יש פה צוות.
אגב, את הפרשנות הפעם כתב חבר מחוץ למערכת ליריקה
אלה אדר
שיר יפה ועצוב, כמה קשה לחיות פה, ולכתוב על כך בכנות
ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)
עצם ההתעסקות שלנו בזוועות המלחמה מעידה על היותנו עם של חמלה ורגישות, גם כלפי אמהות שלהם. אבל זוהי בדיוק נקודת התורפה שלנו בעיני אויבינו. אינני יודע את השפה, אבל אני תמהה אם יימצאו גם אלצם כל כך הרבה שירים שמעלים חמלה גם לגבי האמהות שלנו. לגבי השיר עצמו – יפה בעיניי כשיר, אבל לא הייתי מכניס את סברה ושתילה לבתינו, חדרינו, מיטותינו ו…שירינו.
רוחה שפירא
לדר' עודד ניב! השיר הוא מאד אישי וזכותו לדבר, לספר ולשים אותו בד' אמותיו כפי שהוא מרגיש, רוצה ויודע.
גם לך (אם אתה כותב שירים), יש את הזכות, כן או לא, להכניס את סברה ושתילה "לבתינו, חדרינו, מיטותינו…" כפי שאתה מרגיש. מה שמפריע לי מאד בתגובה שלך, זו ההכללה הפשטנית שלך לגבי המשורר המייצג (כאילו) בשיריו את רוח, החברה, הארץ והמדינה שבה הוא חי.
השיר עצמו – "הערב אני נקי", חזק, ממוקד ומעורר מחשבה, הזדהות וכאב. תודה לאיתן ולעורכות.
תמרה אור סלילת
"ליידי מקבתיות"??? ליידי מקבת היתה זו שהגתה את הרצח, תכננה אותו ודחפה את מקבת לרצוח. לכן מצפונה הציק לה והיא רוחצת ידיה ללא הרף בניסיון להיטהר מהחטא הנורא שדבק בה.
גם אני חושבת שהפרשנות המוצעת למעלה מחטיאה את המטרה בגדול.
אני עם לאה נרפז בפרשנותה. השיר מצמרר בניגוד שהוא מצייר בין חיי היומים לבין המלחמה על פשיעה האיומים.
דוד אדלר
חוזר בשינוי נוסח קל על תגובתי מהבוקר שלא נקלטה בזמן אמת. שיר המכה חזק בבטן. מצביע בכאב על הניגוד הבלתי נתפס בין המציאות הלא-נורמלית שם, רק אתמול, לעומת הנורמליות כאן, יום לאחר מכן. אך אין בכך, לעניות דעתי, חיפוי או הצדקה של העוול הזועק. לא הצדקה יש כאן אלא הנגדה.
איתן ק.
לד"ר עודד ניב שבת שלום
חבל שאינך קורא ספרות ושירה ערבית. צר לי, שהעלית שאלה, הטומנת בחובה כבר את תשובתך – "אינני יודע, אם יימצאו אצלם כל הרבה שירים, שמעלים חמלה לגבי האמהות שלנו …"
אני מקווה, שראית בתיאטרון הקאמרי את המחזה "השיבה לחיפה" של המחזאי , הסופר והמשורר הפלשתיני ע'סאן כנפאני, יליד עכו, איש מפלגת "החזית העממית", שמגלה חמלה , אהבה, הבנה לכאב ולשכול של האם היהודייה, פליטת השואה החיה בחיפה.
המחזאי, שמחבק בכתיבתו את השכול והכאב של אם יהודייה, מוצא את מותו בפעילות של שירותי הביטחון בבירות ב-1972. עליו כתב העיתונאי איתן הבר "רצח אחד מיותר של שירותי הביטחון שלנו בבירות ".
עודד, כן, יש שירים בשפה הערבית, שמעוררים בי דחיה ושעט נפש. אבל ישנה כתיבה עשירה של שירה ערבית, הכואבת את כאב האם בעזה וכאב האם בשדרות, שהשכול והפחד הוא מנת חלקם.
במוסף הספרותי של היומון הוותיק בשפה הערבית "אל אתיחאד", היוצא בעכו ניתן למצוא אותם כל שבוע .
יובל
שיר מחאה חזק, ולא פשוט לכתוב שיר מחאה חזק. הסיבה היא היכולת לביקורת עצמית ורפלקסיה עצמית
מורכבת בשיר, במדינה חסרת רפלקסיה עצמית, שלה שירה ומשוררים הממעטים לבקר את עצמם,
אבל מרבים להתלונן.
חגית מ.
שיר אמיץ מאוד שמתאר עדין ועצוב את העוול שנגרם לכולנו עקב מלחמה. את האדם שפושט מדיו ומראות זוועה וכמה לחזור אל השפיות, אל הבית, אל שגרה שתחזיר אותו איכשהו אל עצמו… מורכב וחזק.
דוד אדלר
בדיקה טכנית של פרסום תגובה בזמן אמת.
זיוה גל
מה שלאה הרפז כתבה מדויק גם בעיניי.
"אִשְתִּי תּוֹלָה זֵעֲתִי לְיִבּוּש
סוֹחֶטֶת אֶת כָּל הַמַרְאוֹת מִמַּדַּי"
הבית, המשפחתיות מקום מרגוע מטירוף המראות שבחוץ שרק אתמול עוד רקד על הגג בבית.
השיר מתאר את הקושי להתנקות ולהיטהר מזוועות שנעשים בידי אדם, הקושי לעבור משם
לכאן ולחזור לשגרה, לשפיות :
"אוֹסֵף אֶת כָּל חֲלָקַי
לְתוֹך נַעֲלֵי בַּיִת
וְחֻלְצָה לְבַנָּה מְעֻמְלֶנֶת."
רינה סולומון
זו אישתו שתולה זיעתו וסוחטת את המראות ממדיו. היא הקרובה אליו ביותר, והמעשה הפשוט לכאורה, אך האינטימי מאוד שלה, מאפשר לו להתנקות מהמראות הזוועה לחזור לשגרה התומכת, לנשק לבתו ולבוא באינטימיות אל אישתו.
יובל
אני מניח ששתי הקריאות אפשריות, גם זאת הרואה במשפחה מקום "טהור", שבו מתנקה החייל
ממעשיו ההכרחיים/ חטאיו, וגם כמקום המלבין את החטאים, אם כי כאמור אני נוטה לאופציה השנייה,
אבל ההלבנה היא לדעתי אירונית, לפחות אם מכירים את שירת קלינסקי. זוהי שירה של מה שנקרא "שמאל קיצוני",
שקיצוניותו באה לידי ביטוי שהוא מחשיב פלשתינאים כבני אדם. והשיר רלוונטי ביותר בימינו,
כי לדעתי לפחות, המשפחה הפכה לגרעין הפאשיזם הישראלי. כש"הם" יורים עלינו טילים,
ויש לך ילדים, הכי קל לומר "יאללה, שיורידו עליהם פצצות של כמה טונות וימחקו את עזה",
הכל בשביל להגן על הילדים שלנו. ואז האימהות שמות צילום של הבן הקצין בסלון,
אז מובן שנשים הן משתפות פעולה, ובמקרה של סברה ושתילה מדובר בזוועה מבית מדרשו של שרון,
שביקש שלא יעירו אותו בזמן הטבח.
והשיר גם עושה הקבלה בין "שוועת האימהות" שלהם, לבין האם במשפחה המלבינה.
בקיצור, למשורר פתרונים למה התכוון, אבל אולי הוא לא צריך להכריע.
בכל אופן, משפחה היא התא הרצחני לא פחות מפצצת טון, כי היא בית הגידול
לחיילים, בשם הרחם הציונית נגד הרחם הפלסטינית, יאימרו אמן.
איתן קלינסקי
אני מודה לקורים על תגובותיהם.