שבירה / רחל בכר
שבירה / רחל בכר
אִשָּׁה זְכוּכִית
עוֹבֶרֶת מִיָּד לְיָד.
נִשְׁקֶלֶת בְּכַף יָד שְׂעִירָה
נֶחְקֶרֶת בִּמְגֻיֵּדֶת
לְהַעֲרִיךְ אֶת שָׁוְיָהּ הַשָּׁבִיר,
לְמַשֵּׁשׁ אֶת שָׁוְיָהּ הַשָּׁלֵם.
כָּל זִיז מַפְחִית אֶַּת עֶרְכָּהּ
כָּל סֶדֶק מַשְׁחִית אֶת הָאוֹר
(הַכָּלוּא בְּתוֹכָהּ)
פּוֹתֵחַ לָהֶם בְּרֵרָה
לְהָפְכָהּ חוֹל.
ניקוד: יאיר בן־חור
שירהּ של רחל בכר מדמה אישה שברירית לחפץ עובר לסוחר, העשוי מזכוכית. אומדים את שוויה, ממששים אותה ופוגמים בה. שיר קצר ומתריס על החפצת נשים.
25 תגובות
לאה נרפז
שיר העוסק בהכללה וככזה הייתי מצפה לסוגים שונים של תגובות להכללה זו. וכמו שקשה לי עם הכללות ככלל, היות וגם ההחפצות אינן דומות כמו שבני האדם אינם דומים. גם השבירות של הנשים הרי אינה דומה. בקיצור, חבל שאין בשיר יותר עומק ולו היה יותר עומק היה בו יותר עניין.
אוגניה
אני מנסה למצוא עומק בתגובתך ואינני מצליחה
גבריאלה מורז
אני מכירה את העצב הזה, את הפגיעות הזו.
קשה לי עם המחשבה שאנחנו מעבירות את כל האחריות לגברים. אנחנו לא "המין החלש" ולעשות החפצה חד צדדית – קשה לי המחשבה אם כי מוכרת.
איני יכולה שלא להתיחס לשורש המילה כשברקע קיימת המילה חפץ (מהפועל לחפוץ).
ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)
שמחתי, ואני מסכים לנאמר על ידי שתי הגברות שמעליי. אסור לעשות הכללות,במיוחד בימים טרופים אלה. נכון שיש גברים ש"מחפיצים" נשים, אבל גם יש לא מעט נשים ש"מוכרות" עצמן לגברים בעלי השפעה, כוח וממון, ולא בגלל אהבה אמתית. לא אביא דוגמאות. הן מסביבנו לרוב. השיר כלעצמו מביע כאב בצורה פואטית ראויה לשבח.
כמו מניפה
עזבי הכללות, בעיני זו 'אשה זכוכית', מסוימת, לא מעידה על קבוצת נשים או נשים בכלל. ואני אוהבת מאוד את השיר, על המחאה שבו.
אסתי עיני הולנד
אני לא מבינה את התגובות הקודמות. לא מדובר פה במחקר אנתרופולוגי. מדובר בתחושה של אשה שהיא שברירית, ושהגברים מתייחסים אליה כאל חפץ עובר לסוחר. אני מזדהה עם התחושה הזו.
עדה
דימוי מאוד יפה ונכון.
זיוה גל
"אני לא מבינה את התגובות הקודמות. לא מדובר פה במחקר אנתרופולוגי." מסכימה עם המילים האלה.
שירה מבטאה רגש.
שירה לעולם סובייקטיבית.
ויותר מכך לא חייבים להזדהות עם שירה כדי להרגיש את הדופק.
כמה יפה עיצוב התהליך בשיר: מזכוכית, משווי שלם עד דיקוק, לחול.
והרי בדרך כלל התהליך הוא הפוך מחול נוצרת הזכוכית
ואילו כאן נוצרת מציאות פנימית שיש להאזין לה כמו שמאזינים לקולו של הים .
השיר יכול לקחת אל סחר בנשים שלצערנו היא מציאות קיימת ואף "משתדרגת" (ראו דעאש)
אך הוא יכול להצטמצם גם בתחומה של אישה אחת פרטית, או מייצגת.
בבחירת החומר – זכוכית – ניתן לראות לא רק את שבר האישה, את שבר הנשים, אלא גם את השווקים, את הסוחרים הנודדים
במדבר מארץ לארץ שגם הן יכולות להיות (הארצות, המוצא, היעד) סמליות מן הסתם.
כתוב יפה מאוד – מה יש לומר.
תודה
דוד אדלר
שיר אינו מאמר וצריך להיבחן פואטית. מהבחינה הזו זה שיר טוב, בעקר מ:
כָּל סֶדֶק מַשְׁחִית אֶת הָאוֹר
(הַכָּלוּא בְּתוֹכָהּ)
פּוֹתֵחַ לָהֶם בְּרֵרָה
לְהָפְכָהּ חוֹל.
אך שורה אחת ממש הפריעה לי, הן בזרימה והן בהבנה:
נֶחְקֶרֶת בִּמְגֻיֵּדֶת
אך בנושא ההבנה זו אולי בעיה פרטית שלי
עפרה קליגר
מצטרפת לתגובתו של דוד אדלר. אף אני אהבתי מאד את השורות:"כל סדק משחית את האור
פותח להם בררה להופכה חול". ולא הבנתי את השורה "נחקרת במגוידת"
רחל בכר
תודה לכל המגיבים ולליריקה שנתנה לי במה.
דוד ועפרה: בשורה "…נחקרת במגוידת" התכוונתי בניסיון של הגברים במציאת ידע חדש אודות גוף האשה, היד המגוידת – יד גסה שאינה מסוגלת לגעת בעדינות, משלימה את מראה העיניים שכנראה לא די בהן "להשלמת התמונה".
זיוה, תודה על התגובה המדויקת והרגישה, בתגובתך חשתי בהבנתך את כוונתי עד לפרט האחרון.
לאה, אין מדובר בהכללה, אלא במקרה מאד ספציפי. השיר נכתב בהשראת ספר שקראתי בנעורי ובו סצנה של מכירת נשים לשפחות.
הקונים גברים שמאלצים אותן לפשוט את בגדיהן ולעמוד ערומות מול עיניהם הבוחנות. משפיל ומטלטל ועם השנים לא פגה השפעת הספר.
שוב תודה כל המגיבים.
אוגניה
זה שיר עצוב ו י פ ה פ ה על אישה קטנה ושקופה
הוא מבטא בצורה לירית ופואטית את מצבה השברירי
ואת היד המגוידת שמפוררת אותה בחוסר הרגישות שלה, מתייחסת אליה כאל חפץ לשימושה האישי והורסת אותה בגסות
ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)
אנא סלחו לי על "עקשנותי". אמר פעם סופר/משורר בשם פרננדו פסואה, כי אם אינך מביע את דעתך – אינך קיים. נכון ששירה אינה תזה שמחייבת הוכחות וראיות אמפיריות .אני כשלעצמי מתייחס לשירה כתוצר של מציאות, למרות שהשיר יכול להיות פואטי ומטפורי ויפהפה מבחינה שירית. אני אוהב מאוד נשים מכל הסוגים, אבל מפריע לי העליהום שעושים היום על הגברים כמגזר אחד – ומתעלמים מכל אותן נשים שמתעללות, ואף רוצחות גברים, או מתמסרות להם בשביל "נזיד עדשים".
נילי אמיר-סגל
לכל המגיבים ולכותבת כמובן שהיא העיקר עבורי.
הזכרת לי את שירה של דליה רביקוביץ "בובה ממוכנת". השיר היה ברקע של שירך. זו כמובן רק האסוציאציה שלי בקריאת שירך החזק והמדבר בעד עצמו.
כל הויכוחים סביבו לא אמרו לי הרבה אם כי ברור לי שהיה צורך להגיב וזה כבר אומר משהו לא כן? השיר עצמו מדבר ואומר את דברו.
תודה לך מכל לבי.
א/
צ"ל בִּמְגֻיֶּדֶת
חגית
בעיני השיר יפהפה. שיר האישה השקופה שלאף אחד לא אכפת מהאור הכלוא בתוכה. היא רק מסגרת. קליפה.
אני לא מצאתי בשיר הכללה אלא אנלוגיה לעולם של היום ששם דגש על החיצוניות בלבד, כמו הביקיני של המתמודדות בתוכנית הריאליטי. לאף אחד לא אכפת מי הן אותן נשים שלובשות את הביקיני. מה הן מרגישות. מה יש להן לומר. העניין היחידי שיש בהן הוא רק בזכות הביקיני. אילו היו לובשות, נניח, שמלה ארוכת שרוולים לא היו מבחינים בהן בכלל. הן היו הופכות לשקופות. אבל בעצם גם עם בגד הים הן שקופות. הן רק אידיאה.
זיוה גל
ד"ר עודד ניב (נימקובסקי) -קודם כל מכבדת כל דעה שלך וברשותך אענה לך.
אני מציעה שתכתוב על תחושותיך / רעיונותיך / נושאיך – שירה משלך.
אשמח (ומניחה שגם אחרות/אחרים ישמחו) לקרוא אותה-
אך אין קשר בין השיר הזה והמציאות השירית אשר בו
להכללות שאתה עושה
והנה ציטוט מדבריך: "העליהום שעושים היום על הגברים" האמנם? , וחבל.
ההכללות הן שלך. דעתי שלי כמובן
היום נשים (אלה שסובלות) מעזות (וגם בקושי ולא כולן) להתלונן על מציאות קיימת.
כן כן אפילו במאה ה-21 – שאינך יכול להכחיש אותה.
תודה
איתן.
אני מבקש לתמצת את "ביקורתי" בשתי מלים – שיר מקסים.
ואוסיף עוד משפט קצר – מצאתי עצמי קורא את השיר גם פעם שניה ושלישית.
טליק
אהבתי,לא ממש ברורה לי התגובה של המגיבה הראשונה,אני אני מבין פעוט בשירה,מול המבינים (לכאורה…)
רחל בגר
שוב תודה לכל המגיבים.
אני לומדת ומפנימה.
ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)
לזיוה היקרה,
אני נגד התעללות כלשהי באף אדם – אישה, ילד, גבר, נכה, חריג כלשהו. אבל אני בהחלט חושב שבאחרונה נשים שנפגעות ישירות או לא ישירות מגברים מגזימות מעל ומעבר. שירתי פעם במשטרה והייתי עד לגברים מוכים באמת – זבי דם אמתי, שרוטים וקרועי בגד – שבאו להתלונן על אלימות נשים. לבושתי – השוטרים לעגו להם בפניהם או מאחורי גבם. ראיתי גם בכל מיני מקומות, גם במקומות מהוגנים , איך נשים שולחות ידיים אל גברים. בואו נפסיק להיתמם – ההטרדות הן נחלת כל המגזרים. ולסיכום מבחינתי – השיר המדובר הוא מצוין, ולו רק בגלל שעורר ויכוח פורה וחשוב.
רותי קוטלר
אכן שבירות. ואני כל כך שונאת את השבירות הזו, שעוטפת את כולנו. אחת מתוך אחת.
רוני
כשקראתי את השיר לא חשתי הכללה לכל אישה, חשתי כאילו היוצרת עצמה חוותה הטרדה מינית, של אדם או בהמה במקרה זה אשר שלח בה יד ונגע בה כאילו היא סחורה שצריך לבדוק אותה, חשתי את תסכולה של רחל כלפי הסביבה ובגלל זאת כל אישה מתחברת לאישה זכוכית, זאת משום שכל אחת מאיתנו היא עצמה שכזו.
רחל בכר
תודה רוני על תגובתך.
יאיר
יפהפה!