ה"חיפושית" שתצמיח כנפיים / עודד ניב

  •  
  •  
  •  
  •  

 
מֻכְתָּמוֹת בְּבֶהָרוֹת זָהָב שֶׁל זֹקֶן
רוֹטְטוֹת בְּמַאֲמָץ אַחֲרוֹן
הוּא מוֹשִׁיט לְעֶבְרִי אֶת זְרוֹעוֹתָיו
כְּמוֹ בִּקֵּשׁ שֶׁאֶשָּׂא אוֹתוֹ מִכִּסֵּא הַגַּלְגַּלִּים הַזֶּה
שֶׁכְּבָר מִזְּמַן אֵינוֹ כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד
לַ"חִפּוּשִׁית" הַיְשָׁנָה שֶׁלּוֹ
הַחוֹנָה עֲדַיִן מוּל בֵּיתוֹ הַמְרוֹקָן.
 
הוּא מַאֲמִין שֶׁהִיא תַּצְמִיחַ כְּנָפַיִם
וְתַסִּיעַ אוֹתוֹ הַרְחֵק מִכָּאן
לְעוֹלָם טוֹב יוֹתֵר.

4 thoughts on “ה"חיפושית" שתצמיח כנפיים / עודד ניב

  1. אריק

    קראתי והתרשמתי. על אף העובדה שהנרטיב בשיר מוכר היטב מעשרות רבות אם לא יותר של יצירות ספרות שונות, סביב אותו הרעיון, והיסוד הסנטימנטלי "מכיר הדמעות" בולט בו מאוד. השיר ניצל מ"קיטשיות" רק בגלל התבנית האירונית המבוססת על "ידיעת הקורא", או "הידיעה מראש" שרצון הזקן בלתי אפשרי, וכך "המרחק האסתטי, או בטרגדיה קוראים לזה "אירוניה טרגית" מונעים באופן חלקי גלישה של השיר לעבר רגשנות והזלת דמעות. הדובר, כפי שנכתב בתגובה הראשונה, לא מזדהה עם הזקן, ולכן הסנטימנטליזם מרוכך מאוד.
    ב- BBC ישנה תכנית בהם הם משפצים מכוניות ישנות, וחלקן אפילו לא פעיל. באחת התכניות היה באמת איש זקן מאוד, ששיפצו לו את המכונית מגרוטאה חלודה שלא זזה למכונית יפהפיה שפועלת. המבט בעיניו עת קיבל את המכונית, היה בדיוק המבט של אותו זקן בשירך.

  2. מוטי

    זהו שיר המתבסס על קריאת מחשבות, אין בו דיאלוג כלל. כיוון שכך, נחשפת בו חלק מתמונת עולמו
    של הדובר בשיר, לאוו דווקא של הישיש המרותק לכיסא גלגלים. מה אנו יודעים עליו? שום דבר, למעט
    העובדה שהוא מבוגר מאוד, בקושי מתנייד או מתנהל (ככל הנראה סיעודי) ואולי גם לא מדבר מאיזושהי סיבה.
    (דמנציה? אלצהיימר? מחלה נוירולוגית ניוונית אחרת?)

    אבל מה אנו למדים על הדובר בשיר? ובכן, שהוא סבור, שהעולם הזה הוא ככל הנראה עמק הבכא ושיש
    עולם טווב יותר, אולי, אי שם, מעבר לקשת. זאת תפיסה די שגורה בתולדות בני האדם בכלל: מסיקים מסופיות החיים, שהיא לעיתים ביטוי טהור של סבל פיזיולוגי ונפשי הנובע מזקנה ומחלה, על כל החיים כולם.

    בודהא עבר אל מעבר מזה. התמונה הזאת הייתה בעיניו רק הבסיס.

    המתח בשיר נבנה באמצעות השתיקה הזאת והתיאורים של המבטים, הזרועות המורמות במאמץ אחרון, תיאור הזוקן באמצעות הבהרות. נראה שיש מאמץ רב קשיים להכיל את התמונה הזאת,את המצב הזה,האנושי. זהו עולם של כפל משמעות וכפל המשמעות בא לידי ביטוי גם במילה "חיפושית", שהיא רכב מחד גיסא, אבל יכולה להיות גם מרכבה, ממש כמו זאת שנשאה את אליהו אל מעבר לדברים כולם, לשכון באורו של האלוהים.

    במלחמה נגד עמלק נאמר על משה:

    וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃

    האם מה שחסר כאן בשיר הזה זאת אמונה( בחיים החד פעמיים) או שמא יש כאן ביטוי של אמונה (בסוג של חיים אחרים, טובים יותר, לאחר המוות)או שאולי ידי הדובר כבדים ואין הוא מסוגל להכריע וכך המאבק הזה "בעמלק" של העצבות והחידלון נמשך ונמשך ללא הכרעה עד אחרית הימים?

    מי יודע?

להגיב על רחל בכר לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *