בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים תש"ף / איתן קלינסקי

  •  
  •  
  •  
  •  

 
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים תש"ף
אֲנִי
לֹא אַחַת
הַמִּלִּים בִּתְפִלָּה דּוֹמַעַת
לֹא אַחַד
הָעֵצִים בְּיַעַר עָבוֹת מְבֹעָת
לֹא אַחַד
הַשּׁוֹפָרִים מוּל שָׁמַיִם חֵרְשִׁים.
 
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים תש"ף
אֲנִי
לַיְלָה שָׁקֵט
רוֹקֵם לְאִטִּי
פֶּרַח לָבָן וְעָנָן תְּכֵלֶת
מְבַקֵּש לֹא לִהְיוֹת צִפּוֹר מְבֹהֶלֶת
נָסָה מֵאֹפֶק מִתְפּורֵר
כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי עַד אֱמֶשׁ.

10 thoughts on “בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים תש"ף / איתן קלינסקי

  1. מוטי

    מדוע היער מבועת? (למעשה עציו מבועתים).האם זה משום שסערה מתחוללת בקרבו או שמא אחזה בו אש
    והיא מתפשטת ובסופו של דבר תכלה את כל העצים?

    גם הציפור, המושווית לדובר,מבוהלת, מהאופק המתפורר. זאת מטאפורה לקיצם של החיים, המתקרב אל הדובר. בעוד בדרך כלל, על ציר הזמן, הדובר, האדם, הוא זה הנע לכיוון האופק, בשלב מסוים,אין כבר תקוות בנוגע לאופק הזה, אין עוד למה לצפות ועל האדם לאזור אומץ אל מול הבלתי נמנע. האדם אינו עוד חלק מהחברה, שבתוכה הוא יכול למצוא מקלט ונחמה מפני הבדידות, מקלט בקרב בני האדם, אלא חלק אחד ויחיד העומד באופן בלתי נמנע מול גורלו, מול המסתוריות של הקיום והמסתוריות של המוות.

    כאן כבר נוצרת לו אפשרות יוצאת מגדר הרגיל לפתח אינטימיות וחום עם החיים החד פעמיים של עצמו,מבלי לברוח מעצמו אל האחרים. דבר זה בא לידי ביטוי בשורות היפות הבאות:

    בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים תש"ף
    אֲנִי
    לַיְלָה שָׁקֵט
    רוֹקֵם לְאִטִּי
    פֶּרַח לָבָן וְעָנָן תְּכֵלֶת

    אכן, למרות מה שנראה כמו אופק מתפורר המתקרב במהירות לאדם, הדובר מרשה לעצמו
    לעסוק במלאכת רקמה של פרח לבן וענן תכלת! יש בשיר הצדקה של החיים לעת זקנה וויתור מסוים על ההתרסה אל מול כל מה שנראה בעבר כמחייב מאבק ומלחמה, לעיתים מול כוחות עלומים, לא הוגנים, נסתרים,(שמיים חרשים)

    זהו כבר לא שלב של מאבק על החיים ומהותם(ומשמעותם)אלא יצירת המשמעות הזאת בפועל,ההתגלמות שלה אל מול הסופיות,שבעצם מאפשרת את כל זה. כאשר נגמר המאבק, מתחילים באמת החיים, מתחיל לנבוט היופי,
    צומחים שוב כל העצים הנשרפים ביער.

    שיר נהדר,עמוק וחכם.

    נזכרתי בשירו של פרוסט כשקראתי את השיר הזה,אז מדוע לא להביא ציטוט?:)

    היערות קודרים הם,עמוקים,נהדרים,
    אבל עלי עוד למלא הבטחות ונדרים
    ודרך ארוכה עוד לצעוד בטרם תיפול עלי תרדמתי
    ודרך ארוכה עוד לצעוד בטרם אשן את שנתי

    the woods are lovely,dark and deep
    and I have promises to keep
    and miles to go before I sleep
    and miles to go before I sleep

    (הציטוט מהזיכרון והתרגום נעשה ממש ברגע זה..:)

    1. מוטי

      הנה השיר המלא באנגלית,ציטוט של חלק אחד בלבד הוא לא הולם..:)

      Whose woods these are I think I know.
      His house is in the village though;
      He will not see me stopping here
      To watch his woods fill up with snow.

      My little horse must think it queer
      To stop without a farmhouse near
      Between the woods and frozen lake
      The darkest evening of the year.

      He gives his harness bells a shake
      To ask if there is some mistake.
      The only other sound’s the sweep
      Of easy wind and downy flake.

      The woods are lovely, dark and deep,
      But I have promises to keep,
      And miles to go before I sleep,
      And miles to go before I sleep.

      הנה תרגום שלי קצת שונה מהקודם:

      דומני שיודע אני מיהו בעל היערות הזה.
      סבור אני שבכפר נמצא ביתו
      הוא לא יראני עוצר כאן וחוזה
      עת יערותיו מלבינים בשלג בעיתו.

      כמה מוזר,בסוסי הקטן עולה המחשבה
      לעצור כך הרחק מכל מקום יישוב,חווה,
      בין אגם קפוא ליערות שיבה
      משתרע הערב האפל ביותר,מאור לא ישבע.

      את פעמוני רתמתו הוא משקשק
      על טעות אפשרית אינו מבליג,שותק
      מלבדו רק קול הרוח לבדו מצקצק
      עם קול פתיתי שלג מתמצק.

      היערות קודרים הם,עמוקים,נהדרים
      אולם עלי עוד למלא הבטחות ונדרים
      וזמן רב עוד אלך בטרם אשן את שנתי
      וזמן רב עוד אלך בטרם שעת מנוחתי.

  2. רחל בכר

    שמחה על התפנית בבית השני. מקל על העיכול של המילים הפוצעות.
    כמעט ששמעתי את משק הכנפיים של הציפור המבוהלת.
    העיקר שלא עוד.

  3. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    כל כך אהבתי את השיר, במיוחד את הסוף הנפלא, לא רוצה להיות ציפור מבוהלת, המילים אומרות כל כך הרבה… תודה על שיר נפלא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *