* / רחל בכר
בְּלֵב כָּל שִׁירַי
פּוֹעֵם מוֹתִי –
תַּמְרִיץ לְחַיַּי.
ניקוד: חני צפריר
שיר בן שלוש שורות קצרצרות. שורות אלו אוצרות הנחה שלפיה המוות מעניק משמעות לכל עשייה, ולפיכך מן הראוי לחיות חיים בעלי ערך. בקרב יוצרים, מפעם הדחף להספיק עוד יצירה אחת לפני הקץ, ובמילותיו של ביאליק: "עוד שיר מזמור אחד היה לו,/ והנה אבד המזמור לעד,/ אבד לעד!".
תודה לכל המגיבים/ות
לומדת ומפנימה, הערותיכם והארותיכם היו לי לעזר.
המשוררת מספרת על מה נמצא בלב שיריה, מה שגם יכול לענות לשאלה בשביל מה צריך שירה? למה זה טוב?
אוגניהמשתמש מאומת (האתר שלי) , 06:57 21/8/2014:
מאז האוקסימורונים של אלתרמן לא קם/ה לו יורש/ת
והנה
תודה,
הצעה מעניינת ורלוונטית לתקופה שבה אנו נמצאים כרגע.
המוות – הפחד – ומה אנחנו עושים איתו?
שיר שהוא גביש מזוקק . תמצית מהות השירה עבור הכותב והקורא גם יחד . תוד גדולה על ההזדמנות .
איזה יופי: פנינה קטנה.
מוות פועם, ממריץ.
ענק
השלוש שורות ובשבע מילים הצלחת להעביר תחושה מאד חזקה והאמת גם אמיצה….
בשלוש שורות העברת לנו עולם שלם
אם כותבים כל כך קצר, אזי זה צריך להיות כתוב כמו סיפורי זן וזה לא.
פרדי תודה על תגובתך.
יש לי שאלה, ממתי יש חוקים על מה שמרגישים?
כתבתי את הרגשתי מבלי להתייחס לתורה זו או אחרת
המוות אורב לנו כל הזמן בפינה, והחרדה נמצאת בכל מקום וגם בשירה. האם הוא נותן משמעות לחיים? אני לא בטוחה…
יפה תמציתי ונכון. כל כך נכון.
רגיל היתי לחשוב שאהבת החיים היא המניע ומפרנס את כוח היצירה והנ ה מציבה בפנינו רחל בכר בשירה הקצר והממוקד אתגר רעיוני חדש (עבורי בכל אופן): המוות שאת ידיעתו נוהגים אנו לדחוק הצידה במכוון פועם בתוך השיר וממריץ את רצון החיים…
שיר תמציתי ומדויק "בלב" מתכתב נהדר עם "פועם מותי". גישה אחרת, מקבלת למוות: המוות פועם, קוצב את הזמן. המוות הוא תמריץ לחיים, תמריץ לכתיבה.
נדוש עד לאימה
מאד יפה בעיניי, בתמציתיות המזוקקת שלו. תודה.
יפה
יפה, ובעיניי המשוררת מרחיקה ממנה את המוות שבוא יבוא באחד הימים. ייתכן שהשירה היא תמריץ חייה ויתכן שהמוות עצמו הוא תמריץ לחיים
עולם ומלואו במילים ספורות.
כך אני אוהבת לקרוא וכך משתדלת לכתוב.
תודה על השיתוף.
אילנה.פ