ירושלים של אבא / איתן קלינסקי

ירושלים של אבא / איתן קלינסקי

מוקדש באהבה רבה לאבי, ראובן קלינסקי, בן פתח תקווה, שהתייתם מהוריו וגדל בבית היתומים דיסקין בירושלים.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה
לֹא הָיְתָה לְאַבָּא עִיר הָאֱמֶת
הַר ה'
לֹא הָיָה לְאַבָּא הַר הַקֹּדֶשׁ.
 
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה – אָהֳלָהּ בְּפָנָיו
חִוְרוֹן עִוְעִים
וְלֵילוֹת פּוֹשְׁטִים כָּל מוֹסְרֵי צַוָּארָם
לִתֵּן בְּצַוַּאר צֶלֶם שָׁדוּף
בִּנְתִיב בַּלָּהוֹת נוֹזֵף וּמִתְפַּתֵּל
בֵּין כָּתְלֵי בֵּית הַיְתוֹמִים דִיסְקִין.
 
וּבַמֶּרְחָק הַנֶּעֱלָם מִירוּשָׁלַיִם שֶל מַטָּה
עָלָה אָבִי בְּקַו הָאֹפֶק,
עֵירֹם וְעֶרְיָה מֵאֱמוּנָה,
לְהִשָּׁפֵט בְּמַעֲלוֹת שָׁמַיִם.
 
קוֹלוֹ הַמַּתַּכְתִּי וּלְעִתִּים הַמְגַמְגֵּם
נִסֵּר אַט־אַט כֵּס מָרוֹם –
לֹא עֶלְבּוֹן שְׁנוֹת יַלְדוּת
גְּנוּבָה וּמְיֻתֶּמֶת בִּירוּשָׁלַיִם
תָּבַע שָׁם אַבָּא,
גַּם לֹא עֶלְבּוֹן
עֵינַיִם רְעֵבוֹת לְלֶחֶם
בְּבֵית הַיְתוֹמִים דִיסְקִין –
רַק אֶת שְׁתִיקָתוֹ הָאִלֶּמֶת
הִנִּיחַ כְּשַׁי לְעוֹלָה
לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה.
 
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה
נָזְפָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה
וְאָסְפָה לְחֵיקָהּ אֶת אַבָּא.

ניקוד: יאיר בן־חור

10 תגובות “ירושלים של אבא / איתן קלינסקי

  1. קובי וינר

    איתן. שיר טוב מאד! אהבתי את החיבור האמיתי בין
    הביוגרפי, לבין המיתוסים של ירושליים. ראיתי לנגד עיני את הקרבן – השתיקה. הילד היתום והסובל.
    והנה אני מבין שגם עצם האמונה באלוהים הוקרבה קורבן בעיר של מטה. אולי הכוונה לפער שבין הכיפה המוזהבת החיצונית, לבין קושי הקיום בבית רגשי רק, שיש בו מתח ומוות ? תודה, איתן. קובי וינר, מזרע.

  2. יורם סלבסט

    השימוש השירי בדיאלקטיקה ובדכוטומיה בין מעלה ומטה מצוין. הרעיון של שתיקה אילמת כשי הוא רעיון מאתגר ומעורר מחשבה. עבודת כתיבה משובחת.

  3. דוד אדלר

    שיר כאוב של בן לאב. קינה בשפה רבודה, עשירה וטעונה בסמלים כמקובל אצל איתן. "בית היתומים דיסקין" הניצב בספרי שירתו של איתן כמסמר על קיר, לא צריך סופרלטיבים ופירושים, דיקנס כבר עשה את העבודה המוקדמת.

    מה שמעניין הוא שכפירה (הַר ה'/ לֹא הָיָה לְאַבָּא הַר הַקֹּדֶשׁ) והכרה בשופט כל הארץ (.לְהִשָּׁפֵט בְּמַעֲלוֹת שָׁמַיִם) דרים כאן בעירבוביה פואטית הרמונית. ללמדך שגם מי שיצא בשאלה רדוף עדיין בעולם הדימויים של העבר.

    רק טוב לאיתן, איש המצפון שלמרות גילו אינו מפריד בין שירה, רעיון ומעשה.

  4. יובל

    שיר יפה מאוד. צירופים יפים, בבית השני ובכלל, ונקודת מבט מקורית על ירושלים של מטה.
    "עירום ועריה מאמונה", גם יפה, בבית השלישי.
    הבית האחרון מעט מתקתק ומיותר לטעמי.

  5. לאה נרפז

    שיר קינה מכמיר לב ומרגש על גורלו של אביו. מאוד אהבתי את הסיום, שתי הערים, זו של מעלה וזו של מטה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *