פילים / שלומית הרטמייר
הַפִּילִים הָאֲפֹרִים צָוְחוּ
כַּאֲשֶׁר מְאַלֵּף הַפִּילִים הֵנִיף עַל גַבָּם שׁוֹט מְשֻׁנָּן,
וְשָׁבַר אֶת רוּחָם.
אַחַר כָּךְ הֵם כְּבָר לֹא צָעֲקוּ
אֶלָּא טוֹפְפוּ עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם אֲדֻמּוֹת מִבּוּשָׁה,
טַף טַף טַף,
כְּמוֹ יְלָדִים טוֹבִים בִּפְנִימִיָּה אַנְגְּלִית מְצֻיֶּנֶת
בַּדֶּרֶךְ לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר,
עֵינֵיהֶם עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה וְגֵוָם כָּפוּף.
רַק הַזְּנָבוֹת הִמְשִׁיכוּ לְהִתְנַפְנֵף בִּפְרָאוּת,
וְהַחֲדָקִים הוּנְפוּ בְּכֹחַ מַעְלָה,
מְחַכִּים לָרֶגַע שֶׁבּוֹ
מְאַלֵּף הַפִּילִים יָסֵב אֶת גַבּוֹ.
ניקוד: יאיר בן־חור
השיר 'פילים' מתאר סיטואציה של אילוף פילים בקרקס. המאלף מצליף בהם בשוט משונן לשבור את רוחם, אך הם, לעומת זאת, מחכים לנקמה ברגע המתאים.
שיר יפהפה ומרגש! ניצחון רוח האדם והחיה על עול השעבוד. רוח האדם לא ניתנת לשבירה לעולם!
שיר נפלא בעיני, רואה את ההקבלה בין הפילים לבני האדם. אהבתי מאוד. תודה
עמירם, תודה על תגובתך והפרשנות שלך לשיר.
אותו מאלף פילים, שמשתכר שכר מינימום, נווד ללא בית לחזור אליו, משתמש בשוט שלו גם "לעשות-את-המוות" לחברים העובדים ביחד איתו. לאלה שחיים ביחד איתו, שוט פיפיות, חוזרת אליו כבומרנג, מצליפה בו עד דם. והמנהלים שלו – והקהל שבא לקירקס -צוחקים עד לב השמים, מבסוטים, הם קיבלו את מנת האדונות היומית שלהם. ואנחנו מה…??? שותקים מפחד, כפילים, על כך שהאדון כחלון מקצץ בהשכלה הגבוהה.
שלומית יוצרת מוכשרת מאוד.
רועי יקר, אני שמחה שאהבת את השיר שלי. תודה רבה לך על תגובתך!
נקמת המדוכאים ,המושפלים ,אלו ששתקו .אלו שגוום נשבר אבל לא רוחם. נהדרת שאת .
נועה יקרה, תודה על תגובתך! היטבת לכתוב את מה שרציתי לומר בשיר.
שיר נפלא ומיוחד במינו
תודה רבה אשר! איזה כיף לקרוא את תגובתך!
שיר יפה ומאוד ציורי. הנושא מדבר אלי
תודה רועי יקר! שמחה שאהבת את השיר
איזה שיר! מרגש ומותח, צובט את הלב בכאב הזדהות עם הפילים וגם שולח תקוה פראית לנקמה… נפלא. אהבתי מאד.
תודה רבה תמרה יקרה על תגובתך המרגשת!