שירה

חמנית / גיא פרל

אוגוסט 13, 2016 /

חמנית / גיא פרל

מֵעוֹלָם לֹא צִיַּרְתָּ חַמָּנִיּוֹת. צִיַּרְתָּ אֵשׁ
דּוֹעֶכֶת, מִתְכַּנֶּסֶת אֶל מֶרְכָּז. רוּחַ חַמָּה
עוֹמֶדֶת. רָאִיתָ אֶת הָאֲדָמָה נוֹשֶׁמֶת חַיִּים זוֹלְגִים
מִגִּדְמֵי עֵצִים. סִפַּרְתָּ לָנוּ עַל אֱלֹהִים
שֶׁל נַעֲלַי אִכָּרָה וְתַפּוּחֵי אֲדָמָה, עַל אוֹר
בּוֹקֵעַ מִתּוֹךְ כִּסֵּא, שֻׁלְחָן, מִטָּה, וְלֹא הֶאֱמַנּוּ.
פָּנִים שֶׁצִּיַּרְתָּ עוֹדָן מִתְרַחֲקוֹת אֶל תּוֹךְ הַבַּד
כְּמוֹ מַעְבּוֹרוֹת הַמּוֹתִירוֹת שֹׁבֶל עֵינַיִם
עֶשֶׂר שָׁנִים נִסִּיתָ לְסַפֵּר וְאָז הֵנַחְתָּ מִכְחוֹלְךָ נָטַלְתָּ אֶקְדָּח
וְעָקַרְתָּ מִבֵּית הֶחָזֶה אֶת הַמְּעַט שֶׁנּוֹתָר.
הָלַכְתָּ אֶל פְּעִימַת הַכּוֹכָבִים שבְּזִירְמי הַשָּׁמַיִם
שֶׁלְּךָ. אֶל אֵימַת הַשֶּׁמֶשׁ.

"חמנית" איננו רק שיר מחווה לצייר ש"לא צייר חמניות", אלא גם קריאה מלאת תשוקה פנימית בציורים ובביוגרפיה שלו.

33 תגובות

  • אביחי קמחי

    אוגוסט 13, 2016 ב11:39 am Reply

    גיא בוחר בשיר המרשים הזה לתאר את חייו הטרגיים של אחד מגדולי הציירים, ואן גון שאת רוב יצירותיו צייר במהלך עשר השנים שקדמו להתאבדותו אחרי שחלה במחלת נפש. ואן גוך התפרסם מאד בזכות סדרת הציורים שלו חמניות, יפה עושה גיא שטוען שאין אלה ציורי חמניות אלא אש בוערת בנפשו של המשורר הלוקה בנפשו.

  • תמרה אור סלילת

    אוגוסט 13, 2016 ב12:50 pm Reply

    שיר נפלא שמוקדש לצייר נפלא. השיר מצליח לתפוס את הכאב הקיומי של ואן-גוך כיוצר ענק, חד-פעמי ולחלוטין בלתי מובן.

  • מיכל

    אוגוסט 13, 2016 ב1:57 pm Reply

    אפשר לשמוע מוסיקה במילים שלך. ממש כמו שאפשר לשמוע מוסיקה מהציורים של ואן גוך.
    אני נזכרתי ב starry starry night אולי כי זה היחיד שאני מכירה.

  • ריקי כהן

    אוגוסט 13, 2016 ב2:19 pm Reply

    שיר מצוין. מתחיל באש כדימוי נפשי ונגמר בשמש ממשית ושתיהן כליה וסוף. פתאום אני רואה את החמניות שלו במבט שלך והן מבעירות. המעבורות המותירות שובל עיניים – מזהיר.

  • חגית מנדרובסקי

    אוגוסט 13, 2016 ב6:22 pm Reply

    שיר עוצמתי ויפהפה על אחד הציירים האהובים עלי. תודה לך גיא.

  • מתן

    אוגוסט 13, 2016 ב6:59 pm Reply

    ככל שהאמן מורכב יותר, המטרה שהוא יסמן תהיה רק המקום ממנו הוא רוצה להתרחק, מבחינתי כקורא, לא ואן גוך הוא העיקר בשיר המסקרן הזה, אלא כל מי שאינו ואן גוך, כל מי שאינו צייר את החמניות. איכרים ותפוח אדמה יקחו אותי תמיד אל ערבות אוקראינה, שם צעירים בני 17 נטשו את הוריהם, ולא ראו אותם יותר לעולם, זמן לצייר חמניות כמו במערב לא היה. מו המזרח ברחו מהאימה של השמש, שמש העמים, האמנות יכולה להקל על טראומות נפשיות מן העבר , של עקירה ויתמות, אך רק ההתמזגות עם האומנות הכוללת של הטבע, במוות יכולה לשחרר את האמן מכאביו ותחלואיו. שיר מצמרר אם כי מענג אינטלקטואלית ויפה, מאוד יפה.

    • גיא פרל

      אוגוסט 13, 2016 ב10:34 pm Reply

      תודה רבה מתן, על קריאה מרחיבת דעת ממש
      מרתק לראות את עומק התגובה והפרוש כאשר הם נוגעים במקום אישי

  • ספי שפר

    ספטמבר 18, 2016 ב7:01 pm Reply

    יופי השיר, גיא. ככה זה, בדרך כלל רואים חמניות, קל יותר עם חמניות, כשבעצם זוהי אש, כאב, טירוף. ויש לפעמים שרואים את האש.
    השיר שלך זורק אותי אל השיר הנפלא של דון מקלין ובו, בין השאר, המילים:
    Now I think I know
    what you tried to say to me

השאר תגובה