פַּת חֲרֵבָה שֶׁל אַהֲבָה / איתן קלינסקי

פַּת חֲרֵבָה שֶׁל אַהֲבָה / איתן קלינסקי
 
בְּלַיְלָה מִתַּמֵּר הֶבֶל חָם מִפְּרִימוּס רוֹעֵשׁ בַּחֲלוֹם
מְנוֹרַת נֶפְט מְפֻיַּחַת שָׁבָה אֵלַי מִמַּסָּע מְעֻנָּן
הִגִּיעַ גַּם קֶמֶט חָרוּשׁ שֶׁל אַבָּא אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁהוּא עִם אִמָּא שָׁם
מְדַבְּרִים אֵלַי בְּשָׁפָה מְעַַשֶּׁנֶת פֶּחַם מִסִּיגָרְיוֹת "מָטוּסְיָאן"
סִיגָרְיָה מַדְלִיקָה סִיגָרְיָה בְּרֵאוֹת מַצְרִידוֹת רַק מִלִּים מִשְׁתָּעֲלוֹת הַמַּרְעִידוֹת אֶת הַקִּירוֹת,
מִיָּד הִגִּיעָה גַּם דִּמְעָה שֶׁל אִמָּא מְדַבֶּרֶת אֵלַי בְּשָׁפָה אִלֶּמֶת
עֲטוּפָה בְּאַשְׁדּוֹת שֵׂעֲרָהּ שֶׁהִלְבִּין תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרִים מוּבָסִים
הִיא בָּאָה אֵלַי עֲדוּיָה בִּבְרִית חֲשׁוּכַת מַרְפֵּא עִם אֶגְלֵי זֵעַת יְמֵי עֲבוֹדָה
שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם סוֹף בְּקִיוֹסְק דָּמוּעַ
שֶׁהִתְכַּוֵּץ בְּפִנָּתוֹ, נָפַח נִשְׁמָתוֹ,
כִּי לֹא עָמְדוּ לוֹ כּוֹחוֹתָיו מוּל חָדָשׁ שֶׁהָלַם בַּגָּזוֹז הַמְּאֻדָּם הִכָּה אֶת הָאֶסְקִימוֹ לִימוֹן
וְנוֹתְרָה לָה שׁוֹתֶקת-אִלֶּמֶת
רַק בְּרִית חֲשׁוּכַת מַרְפֵּא עִם הַפַּת הַחֲרֵבָה שֶׁל הָאַהֲבָה
עֲלֶיהָ אַבָּא וְאִמָּא שׁוֹמְרִים מִכָּל מִשְׁמָר גָּם שָׁם
כִּי לֹא דָּהָה הַיּוֹפִי שֶׁלָּבַשׁ תַּכְרִיכִים נָחִים בֵּין הָאֲבָנִים.

שיר אהבה להורים העמלים שעברו מן העולם, כי "לא דהה היופי" ממרחק השנים, ולא התכווץ הגעגוע.

14 תגובות “פַּת חֲרֵבָה שֶׁל אַהֲבָה / איתן קלינסקי

  1. יובל

    באמת יפה. השורות הארוכות מזכירות לי אידיליות של שמעונוביץ',
    למרות שהתוכן לא ממש אידילי.
    יפים גם שני הצירופים: בִּבְרִית חֲשׁוּכַת מַרְפֵּא עִם אֶגְלֵי זֵעַת יְמֵי עֲבוֹדָה
    ו-בְּרִית חֲשׁוּכַת מַרְפֵּא עִם הַפַּת הַחֲרֵבָה שֶׁל הָאַהֲבָה

  2. דוד אדלר

    שיר יפה ונוגע. הפרימוס עוד רועש במוחי (ולא בחלום) וכ"ילד רע" קט וסקרן עודי מחליק את ידי (ומתנטף כהוגן) על הזכוכית המפויחת מבפנים של מנורת הנפט שהודלקה בהפסקות חשמל (החתימו אותנו עליה גם במילואים – אבל איני בטוח שאי-פעם הדלקנו).

    נ.ב.: כתבתי תגובה קצת אחרת כבר בשבת מהסמרטפון. האם היא טרם "שוחררה"?

    1. איתן.

      לדוד היקר שלום

      ואני הילד השובב עם רישיון למעשי קונדס נכוויתי יותר מפעם אחת מהפרימוס , הפתילייה ומעשישית הנפט , שהתנכלה לעיני , עיניים רעבות לקריאת ספרים מהספרייה. עוד מוסד שנעלם מחיי נכדינו ונינינו.

  3. רחל אשד

    תודה על שיר מופלא שנגע בי עמוקות. תמונה מדויקת של אהבה מעבר לבשר, אהבה שחוצה קווים, לשם הדומם.

  4. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    גם אותי החזיר השיר לאחור, אני עדיין זוכרת את הגזוז האדום…..הטעם תמיד בפי, גדלתי על הקיוסק , שיר נפלא עם הרבה כאב וגעגועים, מאוד התחברתי ואהבתי , תודה

  5. איתן.

    לדודו פלמה יקירי , איש הגליל העליון , מכללת תל חי ואורנים. תגובתך החזירה אותי לימים שחלפו ונופים שאני מתגעגע אליהם.

  6. זיוה גל

    "בְּלַיְלָה מִתַּמֵּר הֶבֶל חָם מִפְּרִימוּס רוֹעֵשׁ בַּחֲלוֹם
    מְנוֹרַת נֶפְט מְפֻיַּחַת שָׁבָה אֵלַי מִמַּסָּע מְעֻנָּן…"

    "רַק בְּרִית חֲשׁוּכַת מַרְפֵּא עִם הַפַּת הַחֲרֵבָה שֶׁל הָאַהֲבָה…"

    מעין תדר אחר שאליו נלקח הדובר לקח אותי באסוציאציה
    אל עין דור של טשרניחובסקי אל הקלחת

    "…וְחַיָּיו בַּמַּחֲזֶה יַּעַבְרוּ, יֶאֱתָיוּ…
    "הַנַּח לִי, הַנַּח לִי!" – שְׂפָתָיו יִבְעָיוּ.

    עֲלָטָה… אֵשׁ זְוָעוֹת… דִּמְמַת הַשַּׁחַת…
    מַעְגַּל הַקְּסָמִים וַעֲשַׁן הַקַּלַּחַת…

    וַיִּזְכֹּר הַמֶּלֶךְ אֶת גֶּבַע וַעֲלוּמָיו,
    אֲבִיב חֶלְדּוֹ, טֶרֶם יִקְדָּרוּ עוֹד שָׁמָיו.

    וּתְמוּנוֹת מַרְהִיבוֹת עֵינָיו תֶּחֱזֶינָה:
    כַּר נִרְחָב יוֹפִיעַ, וּפָרוֹת תִּרְעֶינָה,

    וּתְכֵלֶת רוּם שַׁחַק, גַּם רֵיחוֹת עֲדָנִים.
    אֶל תַּחַת צֵל אֵלָה, חָסוֹן כָּאַלּוֹנִים,

    שָׁם שָׁלֵו יָנוּחַ הָרוֹעֶה הָעֶלֶם,
    וּלְנֶגְדּוֹ יְרַקְּדוּ הַבְּקָרִים בַּתֶּלֶם.

    אַךְ שַׁלְוָה וָנֹעַם, אַךְ יִפְעָה וָהֶדֶר…
    מַה נָּעֲמוּ צִלְצְלֵי פַעֲמוֹן הָעֵדֶר!

    "אָנֹכִי, הַמְּאֻשָּׁר, גַּם בָּרִיא, גַּם רַעֲנָן,
    מִי יִתֵּן אוּכָלָה וּכְאָז אֱהִי שַׁאֲנָן!"

    וְעַצֶּבֶת נוֹרָאָה סְגוֹר לִבּוֹ לָחָצָה,
    וּכְמוֹ שִׁפְעַת-דִּמְעָה אֶל גְּרוֹנוֹ פָּרָצָה.."

  7. דודו פלמה

    איתן איזה יופי, חוללת בי געגועים להורי ששוכנים יחד עם הוריך בגן העדן הסוציאליסטי לאיש העמל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *