לילה / שירה סתיו

לילה / שירה סתיו

שׁוּב הִתְעוֹרֵר בְּבֶכִי
מְעַט לְפָנַי
נִדְמֶה לִי תָּמִיד שֶׁחָשׁ בְּדָבָר
שֶׁעֲדַיִן אֵינִי יוֹדַעַת
כַּנְפֵי חֶרֶק נִלְכָּדוֹת בְּאָבָק,
קוֹל בְּרִיחַ נוֹקֵשׁ
לְפִיתַת הַצְּבָת
וְשׁוּב קָם גּוּפִי בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה
רוֹחֵף עַל בְּהוֹנוֹת
אוֹחֵז בַּשְּׂמִיכָה הַדַּקָּה, הַקַּלָּה,
וּמְכַסֶּה אֶת לִבִּי הָרוֹעֵד
רַק שֶׁיֵּרָדֵם מַהֵר,
שֶׁיִּישַׁן.

ניקוד: יאיר בן – חור

שירה המפתיע של שירה סתיו הוליך אותנו שולל: בתחילה האמנו שהשורות מוליכות אותנו לעבר מיטתו של הילד, שהתעורר בבכי משנתו. והנה בשורה: "מכסה את לבי הרועד" מתברר שהשיר ניתן להבנה כשיחה בין האדם לנפשו. ללב יש ידע אפריורי, והדוברת ניגשת להרדימו, להדחיק את האמת שכמוה כמלכודת או כלפיתת צבת. ואולי שתי הקריאות אינן סותרות, מכיוון שהלב של האימהות נמצא היכן שהילד שרוי.

12 תגובות “לילה / שירה סתיו

  1. עפרה בן-עמי

    חשבתי שזה שיר נהדר מיד כשהופיע כאן בליריקה. כבר בקריאה ראשונה, באמצע השיר ("קול בריח נוקש / לפיתת הצבת") "חשדתי" שאין זה שיר על אם עייפה המתעוררת להשקיט את תינוקה הקט והתם שהתעורר בבכי. כשהגעתי לסופו ובקריאות חוזרות שלו חשבתי שעבורי, מי שהתעורר באישון לילה הוא בפירוש הלב הרועד, ואילו האסוציאציה של אם והתינוק, הם דרך מטפורית להתייחס אל הלב הבוגר והרועד הזה (מרוב חרדות? חרטות? דאגות? אכזבות? זיכרונות עבר? בדידות?) והדורש התייחסות שלא תמיד ניתנת לו ("רק שיירדם מהר, / שיישן"). אמש השתתפתי בפעילות ספרותית-חברתית, שנקראת בוק סרפינג. היינו 8 גברים ונשים, יהודים וערבים, בבית פרטי בישוב ערערה, וכל אחד הציג את עצמו באמצעות טקסט. אני סיפרתי קצת על "ליריקה" וקראתי את "לילה". כולם אהבו אותו מאוד.

  2. רחל בכר

    "וְשׁוּב קָם גּוּפִי בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה" פעולה מוכנית של אמא .
    זכור לי שכל תהליך ההירדמות של בני הבכור היה ארוך ומייגע וכשסוף סוף היה נרדם היה חולף זבוב מעליו וגרם לו להתעורר,
    לכן הזדהיתי מאד עם שירה של שירה.
    החרדה ממלאה לבה של כל אם, ובכיו של תינוקה מתפרש כקטסטרופה הממשמשת ובאה והפעולה המתבקשת היא קירוב התינוק לליבה להשקיט את השניים.
    שיר נהדר ומעורר מחשבה .

  3. זיוה גל

    יפה מאוד דו-המשמעות: הילד שבתוכנו שקיים בתוך נפשנו והילד שמחוץ לנו, מחוץ לגופנו.
    שתי הקריאות נכונות וקיימות והולמות בתוך השיר.
    הילד הזה מרחף מחוץ לגוף הדוברת שהרי היא ילדה אותו ושוב ב-תרתי משמע.
    נהניתי לקרוא, תודה.

  4. דוד אדלר

    כתיבה יפה. לשון יפה. בעקר אהבתי
    נִדְמֶה לִי תָּמִיד שֶׁחָשׁ בְּדָבָר
    שֶׁעֲדַיִן אֵינִי יוֹדַעַת
    כַּנְפֵי חֶרֶק נִלְכָּדוֹת בְּאָבָק,
    קוֹל בְּרִיחַ נוֹקֵשׁ
    לְפִיתַת הַצְּבָת

  5. חגית בת-אליעזר

    כמה שהשיר יפה!

    נמענו – האהוב המוחלט.
    ואין זה משנה מהי זהותו.

    רגש האהבה עושה פלאים – הוא רוחף באוויר מעל
    ורוטט דאגה לאהוב מפני דברים פעוטים לכאורה
    אך חמורים במהותם.
    הרגש נוטע כוחות מדומים להגן על האהוב : לכסותו בפני כל צרה
    ופן תסכנו עירותו – שיישן

  6. אביחי קמחי

    השיר כתוב ביד אומן האוחז בקורא מהמילה הראשונה ועד לאחרונה. ניתן להסתפק בפרשנות האתר שמדובר בסוג של הטעיה בה המשוררת רוצה שנחשוב שמדובר בתינוק בעוד היא מכוונת לליבה ועושה בניהם מעין הקבלה. אני מזהה בין השורות כמיהה של הלב לתינוק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *