* / רונית בכר שחר

* / רונית בכר שחר

אֲנִי פּוֹחֶדֶת לְהִסְתּוֹבֵב בְּסוּפֶּרְמַרְקֶטִים כְּשֵׁרִים כִּי אֲנִי יְהוּדִיָּה
חוֹשֶׁשֶׁת מִלְּהִכָּנֵס לִשְׁכוּנוֹת שֶׁל שְׁחֹרִים כִּי אֲנִי לְבָנָה
פּוֹחֶדֶת לְהִכָּנֵס לְוִכּוּחִים כִּי אֲנִי לֹא בְּרוּרָה
אֲנִי חֲרֵדָה מִישִׁיבָה בְּבָּרִים חֲשׁוּכִים כִּי אֲנִי לֹא שׁוֹתָה
מֵתָה מִפַּחַד בְּטִיּוּל בִּמְדִינוֹת שֶׁאֵינִי שׁוֹלֶטֶת בִּשְׂפָתָן
נִבְהֶלֶת מֵאֲנָשִׁים גְּבוֹהִים מְאֹד כִּי אֵינִי גְּבוֹהָה מַסְפִּיק לְדַעְתָּם
לִשְׂחוֹת בַּיָּם אֲנִי פּוֹחֶדֶת כִּי אֶפְשָׁר לִטְבֹּעַ בְּקַלּוּת
אֲנִי יְרֵאָה מִבַּעֲלוּת
פּוֹחֶדֶת מִכְּלָבִים גְּדוֹלִים שֶׁרָצִים מַהֵר וְלָמוּת
מִתּוֹלָעִים קְטַנּוֹת עִם הֲמוֹן רַגְלַיִם
עוֹלָה בְּחִיל וּבִרְעָדָה לְטִיסוֹת שֶׁמָּא אֶפֹּל מִן הַשָּׁמַיִם
אֲנִי פּוֹחֶדֶת לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּ בִּי שֶׁאֲנִי דָּתִיָּה
יֵשׁ בִּי חַלְחָלָה שֶׁיִּטְעֲנוּ שֶׁאֲנִי מִדַּי חִלּוֹנִית
לְדַבֵּר עַל הַמָּחָר שֶׁמָּא אֶשְׁכַּח אֶת כָּל שֶׁהָיָה
הֶעָבָר מַרְתִּיעַ אוֹתִי יוֹתֵר מֵהֶעָתִיד
לִהְיוֹת שׁוּב שְׁמֵנָה זֶה גַּם כֵּן דֵּי מַפְחִיד
פּוֹחֶדֶת לִרְזוֹת מִדַּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְחֲתוּ לִי הַלְּחָיַיִם וְהָעוֹר בַּזְּרוֹעוֹת
מֵתָה מִפַּחַד מִמַּרְאוֹת (בְּעִקָּר שְׁבוּרוֹת)
וּמִתִּיק שֶׁמַּנִּיחִים עַל הָרִצְפָּה
(זֶה מַזָּל רַע, כָּךְ חַיָּה אָמְרָה בְּטוֹן מֵעִיק
בְּ'סוּס עֵץ' בַּאֲרוּחַת צָהֳרַיִם, אַחַר כָּךְ נִגְנַב לִי כָּל הַתִּיק)
יֵשׁ בִּי חֲרָדָה עֲמֻקָּה מֵהָאֶפְשָׁרוּת לִתְהִלָּה
מִנִּסְיוֹנוֹת עוֹלָמִיִּים לַעֲשׂוֹת הַכְלָלָה
מִמַּנְהִיג אָטוּם שֶׁנֶּחְשָׁב לַעֲמָמִי
לִפְעָמִים אֲנִי פּוֹחֶדֶת אֲפִלּוּ קְצָת מֵעַצְמִי
מְאֹד חוֹשֶׁשֶׁת מִתְּחוּשַׁת הַהַחְמָצָה
לְמַזָּלִי אֲנִי פָּשׁוּט אַמִּיצָה
אוֹ שֶׁפּוֹחֶדֶת הֲכִי מִן הַפַּחַד עַצְמוֹ.

ניקוד: יאיר בן -חור

ה"פחד" שמתארת הכותבת אינו בבחינת פוביות סרק אלא מפרט מנומק של תחושות דיכוטומיות שהיא חווה כבת אדם חילונית במאה ה-21, בעלת זהויות רב-ממדיות. החיים בשתי תרבויות שונות מכתיבים דילוג מקוטב בין ישראל לארה"ב ולכן הדיכוטומיה המהותית הראשונה מעמתת אותה בין תפיסה עצמית חילונית שנסדקת באמריקה, שמתייגת סוּפֶּרְמַרְקֶטִים כְּשֵׁרִים; כמו גם שכונות של שחורים. קיטוב נוסף שמאפיין נשים – כמו גם גברים –הקיטוב שמלבה המדיה כמו גם ערכים הגמונים סקסיסטיים, הוא הפחד מלהיות שמנה מדי/רזה ורופסת עור/. הסגיר של השיר יוצא מכלל ה"אני" באמירה פוליטית רלוונטית, בדבר הפחד מפני הנצחת שלטונו של "מנהיג אטום שנחשב עממי".

17 תגובות “* / רונית בכר שחר

  1. רינה סולומון

    שיר קיומי בלשון יומיומית, שהתחברתי לחלק מהפחדים המוזכרים בו.
    וגם שיר זה שלח אותי לשוב ולקרוא את המשמעויות של "אשרי אדם מפחד תמיד" , ושל
    "והעיקר לא לפחד כלל"..
    ובהחלט מסכימה שמה שהכי מפחיד זה הפחד עצמו.

  2. רחל בכר

    רונית יקרה,
    זכיתי. ציפיתי לשיר אחד והנה קבלתי שניים.
    בשיר השני מצאתי את רונית המוכרת (עוקבת אחר פרסומייך) ואילו בשיר הראשון גיליתי פן נוסף, סגנון שונה, ישיר.
    מעניין לראות איך הפוליטיקה משפיעה על סגנון הכתיבה.

  3. רונית בכר שחר

    אָז יֹאמְרוּ הַשּׁוֹטִים יַאלְלָה מִלְחָמָה
    וְיוֹשְׁבֵי הַקְּרָנוֹת יִצְרְחוּ מִלְחָמָה
    דּוֹבְרֵי הַמִּמְשָׁל יִתְפָּאֲרוּ מִלְחָמָה
    הָעִיר תִּתְחַלֵּק לִרְחוֹבוֹת מִלְחָמָה
    תֹּאמַר אָז גְּבֶרֶת מְאֹד מְהֻדֶּרֶת
    צָרִיךְ מִלְחָמָה
    וְאַחֶרֶת תֹּאמַר, זוֹ רַק מִלְחָמָה
    בְּבָתֵּי הַקָּפֶה יְסַנְּנוּ מִלְחָמָה
    עַל סִיגַרְיָה וּמַאֲפֶה יְקוֹנְנוּ מִלְחָמָה
    אָבוֹת יִנְעֲלוּ מַגְּפֵי מִלְחָמָה
    אִמָּהוֹת יִתְיַסְּרוּ מוּל מַרְאוֹת מִלְחָמָה
    מְחִירִים יִתְיַקְּרוּ כִּי הִנֵּה מִלְחָמָה
    רְחוֹבוֹת יִתְרוֹקְנוּ עוֹד שְׁנִיָּה מִלְחָמָה
    וְהַדָּם אָז יִגְאֶה כְּאוֹקְיָנוֹס גָּדוֹל וְחַיִּים יִמְחֲקוּ כִּכְתָב עַל הַחוֹל
    נָשִׁים וּגְבָרִים יְבַכּוּ אֶת מוֹתָם
    לֹא יַצְלִיחוּ לַחְדֹּל
    וְיֵשׁ שֶׁיֹאמְרוּ אֱלֹהִים הוּא גָּדוֹל

    רונית בכר שחר

  4. נילי אמיר-סגל

    לרונית בכר היקרה

    לצערי איני מכירה את שירך בכללותה, אבל שירך נגע בי עד מאוד. וגם ה"פוליטיות" שבו עוד מחזקת אותו לדעתי.
    שתי האפשרויות המסיימות את השיר בנימה האישית כל כך, משאירות את הקורא שואל ושוב שואל מי את ואולי גם מי הוא….
    תודה לך!

  5. זאב פלדינגר

    אהבתי את השורה האחרונה, שבמובן מסויים יכולה להפוך את כל המשמעות של השיר כפי שהבננו אותו עד כה

  6. ליאורה אור

    השיר הזה פרוזאי ושונה משירים ליריים פיוטיים וסמבוליים מאד שלך שקראתי. שירים שהם יותר בעלי עוצמה והעזה גם אם מקורם בכאב ופחות בחשש. קל להזדהות עם השיר שהוא קיומי וחלק מהמציאות הפרוזאיל של כולנו (בכ"ז לא כל אחד יכול לעמוד מול תעצומות נפשך בשירים אחרים שקראתי) המשיכי וכתבי:)

  7. יעל

    מנהיג אטום שנחשב לעממי זה לא משהו שייחודי לתקופה שלנו או לישראל/ארה"ב. גם אני לא ממש אהבתי את השורה בגלל ההקשר העכשווי של הבחירות, אבל נראה לי שהשיר לא ממוקד כך שהיא תיקרא באופן פוליטי-תעמולתי מדי, כלומר היא משתלבת במכלול הפחדים 🙂
    וגם אני מונעת לפעמים מהפחד – זה מביך קצת לגלות שלפעמים .הפחד הוא זה שמניע אותנו לעשות דברים מאד טובים עם עצמנו והסביבה..

  8. דוד ברבי

    אני אוהב את שירתה הישירה של רונית
    שיודעת גם את מלאכת השיר
    ולד״ר עודד אני אומר שהשורה הזו לא רק שאינה צריכה להתבטל אלא היא אחת החזקות ובכלל שירה פוליטית יכולה להיות מאד טובה כמו במקרה הזה
    ולצערי לפחות אצלנו בארץ ואני גר בישראל המנהיגות נגועה מאד בעניין
    ומנהיג אטום שנחשב עממי זה לא אובמה זה ביבי!

    1. טליה רוזן

      דעתי כדעתו של דוד ברבי.לחלוטין.
      השיר מעולה ומן הסתם,מבטא רחשי לב של רבים מאתנו. והפחדים הקמאיים והעכשוויים,כה מוחשיים…לי.
      שירה מעולה של משוררת נשמה.

  9. ד"ר עודד ניב (נימקובסקי)

    אהבתי מאוד את השיר, במיוחד כמי שהתגורר בארה"בשנים רבות. עם זאת, לא אהבתי את השורה – "מנהיג אטום שנחשב עממי".
    הייתי מייתר אותה – גם אם הכוונה לנשיא ארה"ב או לראש הממשלה שלנו. שיר פוליטי, לצד זה או אחר, הוא בהחלט כשר, אבל כאן הבנתי שמדובר בשיר שמתאר מצב נפשי אבסולוטי שכל אחד יכול להתחבר אליו. השורה הנ"ל הופכת את השיר הזה לבנאלי, אִינִי, עכשיוי ,ואין בו צורך לטעמי, ולא חשוב לאיזה צד של המפה אני נוטה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *