משירי הקיץ 2 / רונה ברנס

משירי הקיץ 2 / רונה ברנס

אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל הָיְתָה בְּזֶה נֶחָמָה.
הוּא יָרַד אֶל הַמִּדְבָּר, אֶל שִׁטְחֵי הָאָבָק וְהָרֵעוּת.
הָיְתָה הִתְרַגְּשׁוּת. הָיְתָה מִלְחָמָה. הָרַדְיוֹ שָׁב לְפַטְפֵּט
כְּתָמִיד בַּזְּמַנִּים הָאֵלֶּה.
וְהוּא אוֹחֵז בַּסֵּפֶר הַקָּטָן שֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ כְּחַיָּל בַּדֶּרֶךְ לַקְּרָב,
בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל בְּאֵר שֶׁבַע.
אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל הָיְתָה בְּזֶה נֶחָמָה.
הוּא יִקְרָא עַתָּה בְּשָׂפָה זָרָה לְאוֹר יָרֵחַ,
וְכֻלָּם סְבִיבוֹ יְשַׂחֲקוּ בִּקְלָפִים,
וְכֻלָּם סְבִיבוֹ יְגַלְגְּלוּ טַבָּק אָפֹר שֶׁאֶת רֵיחוֹ לָמַד לְחַבֵּב,
וִישַׂחֲקוּ בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתִיהֶם בַּחוֹל.
יְלָדִים נְלְהָבִים יְתְחַכְּכוּ בְּמַדֵּיהֶם, יַצִּיעוּ לָהֶם מַיִם וַעֲנָבִים.
הַגְּבָרִים הַצְּעִירִים יָעִיפוּ בָּהֶם מַבָּט שֶׁל זִלְזוּל,
וְיִקְחוּ אֶת כֹּל אֲשֶׁר יַצִּיעוּ,
כְּקֵיסָרָים מִן הָעוֹלָם הַהוּא.
הָיְתָה תּוּגָה כְּבֵדָה וְנוֹחָה לַבְּרִיוֹת,
וְהֵדֵי פִּצוּצֵי מַרְגְמוֹת הִרְעִימוּ כְּתֻפֵּי הַזְּמַן, כְּאִלּוּ כָּל זֶה לֹא נוֹגֵעַ.
כְּאִלּוּ אֵין הַמָּוֶת קָשׁוּר בְּכָל אֵלֶּה.
וְכָל שֶׁיֶּש הוּא נְעָרִים וּגְבָרִים וּמַיִם וּפְרִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

התכנסות לקראת מלחמה. כאן נאספים הגברים, מעלים הילוך ומגבירים קצב, נאספים לריקוד השבט הגדול. החייל שלנו מכין את עצמו למפגש הגברי רב העוצמה. רגע לפני, הפיצוצים הרחוקים שייכים עדיין למציאות אחרת ולא נוגעת.

12 תגובות “משירי הקיץ 2 / רונה ברנס

  1. תמרה אור סלילת

    השיר לוכד בדיוק רב את תחושת הדריכות וההתרגשות האוחזת בציבור כשמתחילה מלחמה, עוד בטרם שודרו שמות ההרוגים הראשונים שיהרסו את תחושת האופוריה. ההתכנסות הגברית הגדולה לריקוד המלחמה. אדרנלין עתיק וקדום מטפטף לוורידי הגברים המשתתפים בו.

  2. אחו כהן

    עולה תחושת דריכות. אינך יכול להבחין בכל הפרטים סביב בלי שאתה מודע לחלוטין למתרחש ולאשר צפוי להתרחש.
    "שטחי האבק והרעות". מעט המתאר את המרובה באופן צפוף ומדויק, כמו גם "תוגה כבדה נוחה לבריות". בחירת מלים נפלאה.

  3. דוד אדלר

    שיר יפה מאוד. אהבתי במיוחד את שורות הפתיחה וכן את: וְהֵדֵי פִּצוּצֵי מַרְגְמוֹת הִרְעִימוּ כְּתֻפֵּי הַזְּמַן, כְּאִלּוּ כָּל זֶה לֹא נוֹגֵעַ.

  4. אחו כהן

    מתעוררת תחושת דריכות.
    אינך יכול להבחין בכל הפרטים סביב בלי שאתה מודע לחלוטין למתרחש ולאשר צפוי להתרחש.
    "שטחי האבק והרעות". מעט המתאר את המרובה באופן צפוף ומדויק. כמו גם "תוגה כבדה נוחה לבריות". בחירת מלים נפלאה.

  5. איתן קלינסקי

    התגובה לשיר הנפלא של רונה נמצאת בדברי קהלת בפרק ט' "טובה חוכמה מכלי קרב….. טובה חוכמה מגבורה…." (קהלת ט' 16-18)
    מי ייתן ו"הגבורה" ה"גברית" תאזין ביתר קשב לדבריו של קהלת.

  6. זיוה גל

    ובנוסף וליתר דיוק – אוהבת את עיצוב ההכחשה
    ההכחשה מתחילה כבר בכותרת ועוברת באותה הצורה לאורך כל השיר: "אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל הָיְתָה בְּזֶה נֶחָמָה." ובקריאה שנייה ניתן גם לחוש באירוניה.
    ובהקשר לכך מדגישה את המילים ומצטטת: נחמה, רעות, התרגשות, למד לחבב, נוחה לבריות, נְעָרִים וּגְבָרִים וּמַיִם וּפְרִי.

    וברקע "כאילו " והעולם ההוא כי המציאות הרי מכבידה ואין בה כלל נחמה – בהחלט שפה זרה לחִיוּת, לחינניות ולחיים.

    תודה.

  7. זיוה גל

    אדם נורמטיבי מצפה על פי הכותרת לשיר קיץ. ועל מה יכול לדבר שיר קיץ עונתי? על ציפורים, על תיירים, על ים, על נוף, והנה הקיץ במציאות הישראלית הופך על פניו את סדר העונות אשר בטבע להיות עונת מלחמה. "אוהבת" (אם אפשר לקרוא לזה אוהבת) בשיר את ההכחשה של המלחמה= מוות על ידי התעסקות בדברים פעוטים של הכנה והאם לא כולנו עסוקים בהם, ובו בהבל במיוחד, לפני שיגיע יום מותנו? הרי להביט בעיניים במציאות כזאת – קשה. שיר יפה. שיר חכם

  8. נילי אמיר-סגל

    "השפה הזרה" עוררה סקרנות אצלי לגבי החייל שיוצא אל הקרב. (אולי הוא עולה חדש או צבר שקורא בשפה לא לו…שפה גבוהה…."
    אהבתי את השורות האחרונות הממחישות את הנתק שקיים בין הכאן והעכשיו – שהם החיים ובין המוות. שיר חזק ונוגע בך כמו שצריך.

  9. אביחי קמחי

    תיאור יפה ופסטורלי של חיילים בשטח כינוס לפני קרב, כאילו הכניסה לקרב בעוד זמן לא ארוך לא נוגעת בהם, כאילו אין זה נוגע לכאן ועכשיו שבעוד זמן יהיו הרוגים ופצועים מקרבם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *