בְּיוֹם חוֹל /אורה עשהאל

בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל –
רָאִיתִי עַל כְּבִישׁ הֶאַסְפַלְט
אִשָּׁה מְצַלֶּמֶת צֶמֶד חֲתוּלִים
חָבוּיִים , מִתְחַמֵמִים בְּצֵל מְכוֹנִיתָה
ששששששש….בִּשְׂפָתֶיהָ וְסִמְּנָה בְּאֶצְבָּעָהּ הַמּוֹרָה
בִּכְרִיעָה סַקְרָנִית לִטְּפָה פַּרְוָה
מְתַעֶדֶת שַׁלְוָה בְּעֵין מַצְלֵמָה וּמִיָּד –
לְשָׁעוֹן הַמְּצִיאוּתִ נִשְׁאֲבָה
הִתְנִיעָה הַמְּכוֹנִית
וְהוֹתִירָה אוֹתִי סַקְרָנִית
לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּנָה

הכותבת מצלמת ב"עין המצלמה" המשוררית צמד חתולים, שמצולמים על ידי עוברת אורח. תוך כדי כך, תוהה הכותבת מה לכדה עין המצלמה, ומה היא עצמה עשויה הייתה להחמיץ במהלך התבוננותה בסיטואציה.