רועי/ מרדכי גלדמן

שֶׁלֶט שָׁחֹר כְּלַבְלַב וָרֹד
רוֹעִי מוֹדִיעַ בִּרְחוֹבֵנוּ
"אֲנִי מְטַפֵּל וּמוֹלִיךְ כְּלָבִים״
אֶחָד מֵאֵלֶּה הַקּוֹשְׁרִים לְאוֹפַנֵּיהֶם
לַהֲקַת כְּלָבִים כְּנוּעִים
שֶׁזַּנְבוֹתֵיהֶם הַשְּׂעִירִים מִתְנַפְנְפִים
בַּחֲלַל הָעִיר הַמְּפֻיָּח וְהָאֲסַפְסוּפִי
כְּמֶחֱוַת גַּאֲוָה שֶׁאֵין לָהּ כִּסּוּי
וּמַדּוּעַ לֹא "רוֹעִי רוֹעֶה הַכְּלָבִים״?
רוֹעֶה עִירוֹנִי שֶׁל כַּלְבֵי יָאפִּים
הַמַּדִּיפִים בְּשָׂמִים אָפְנָתִיִּים
בְּדַרְכָּם לְעוֹלַם הָרְוָחִים
שֶׁאֵין לָהֶם פְּנַאי לְעוֹלָלִים וּכְלָבִים
וּלְעִתִּים מַפְקִירִים עוֹלָלִים
לְאוֹמְנוֹת תַּיְלַנְדִּיּוֹת אוֹ הוֹדִּיּוֹת
שֶׁסְּמָלִים זָרִים חֲקוּקִים בַּחַלְבָּן
וּלְעִתִּים מַפְקִירִים כְּלָבִים
לְיַד נִמְלֵי תְּעוּפָה הוֹמִים
כִּי אֵין מַשְׁגִּיחַ לַכֶּלֶב בְּבֵיתָם הַיָּקָר
וְהֵם בִּתְּאוּצָה שֶׁל מֶחֱווֹת אָפְנָתִיּוֹת
הַמַּקְנוֹת לָהֶם עֶלְיוֹנוּת עַל מַעֲמָדֵנוּ
כְּאִלּוּ קִיּוּמָם הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר
מְּגִ׳ינְס וֶרְסָצֶ׳ה עִם קְרָעִים
אוֹ תַּצְלוּמִים עִם מְאַהֶבֶת בִּמְלוֹן בּוּטִיק
כְּאִלּוּ קִיּוּמָם הוּא הַתַּפְרִיט הָאָנִין
לַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים
שֶׁאֵין בָּהֶם דְּרָקוֹן וְצוּנָמִי וְאִישׁ דַּק
שֶׁחֶרְמֵשׁ מְקֻעְקָע עַל מִצְחוֹ
אוֹ כֶּלֶב נוּגֶה הַנִּקְרָא צֶרְבֶּרוּס

גלדמן מתאר פך של אורבאניה תל אביבית; "דוג-ווקר/ים" טיפוסי/ים, שהוא מכנה בסרקזם "רוֹעֶה/י כְּלָבִים״, השועטים בהמוניהם על אופניהם (או גלגיליותיהם) ברחובות הכרך המפויח, בהוציאם לטיולים כלבי מחמד שבעליהם טרודים בעמל יומם. הגם שחלקם מן הסתם שומרים אמונים לנשותיהם החוקיות ומטופלים גם בגורי אדם, גלדמן מיטיב לאפיין את נהנתנותם של השקועים ב"טרנדים" חולפים, בהזכירו כי ביום הדין איש לא יצליח לחמוק מקרברוס – כלב הציד של אל השאול, האדס – שתפקידו העיקרי למנוע מן המתים לחזור לעולם החיים.