שירה

קולות שלא שומעים / ציפי הראל

אפריל 30, 2016 /

קולות שלא שומעים / ציפי הראל

נְמָלָה סוֹחֶבֶת פַּת
בְּדֶרֶךְ
מִתְמַשֶּׁכֶת
שְׁחִיקַת אֶבֶן הַמִּדְרֶכֶת
צֶבַע שֶׁדָּהָה
בְּעוֹנָה צְמֵאָה
וְיוֹם מִתְחַלֵּף בְּלַיְלָה
דּוֹלֵף

בְּרוּחַ עַז, צִפּוֹר
נֶאֱחֶזֶת בֶּעָנָף
נוֹצָה נִשְׁמֶטֶת מִכָּנָף

עָנָן נִשְׁבָּר

גּוּף נוֹפֵל עַל חוֹל
בְּלֵב מִדְבָּר.

תמונות ויטאליות, המדובבות סדרה של קולות שתוקים, שלרוב אין מבחינים בקיומם.

8 תגובות

  • עודד ניב (נימקובסקי)

    אפריל 30, 2016 ב10:57 pm הגב

    שיר מעציב, קודר משהו. מכניס אותי לאווירה מיסטית-מטפיזית, משהו שנגמר ב'סלו מושין', בקול דממה דקה. סוף העולם? שיר מיוחד במינו ומרגש.

  • אמירה

    מאי 1, 2016 ב9:45 pm הגב

     "שישה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולן נשמע, ואלו הן: בשעה שכורתין את עץ האילן שהוא עושה פרי, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע; ובשעה שהנחש מפשיט את עורו, הקול יוצא מסוף העולם עד סופו ואין הקול נשמע; ובשעה שהאישה מתגרשת מבעלה, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע; ובשעה שהאישה עם בעלה בעילה ראשונה, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע; ובשעה שהוולד יוצא ממעי אימו, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע; ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע". (פרקי דרבי אליעזר)

השאר תגובה