המורה (2016) / חיה סדן
המורה (2016) / חיה סדן
הַיְלָדִים וַאֲנִי אוֹהֲבִים לְדַבֵּר עַל פּוֹלִיטִיקָה
הֵם שָׁרִים בְּשֶּׁקֶט שִׁירֵי מִלְחָמָה
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָהֶם שֶׁדַּי כִּי עַכְשָׁו לוֹמְדִים
בַּהַפְסָקָה אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים בְּשֶׁקֶט, בְּחִיּוּךְ
מִי הָרוֹצֵחַ? הַחַיָּל אוֹ הַנִּשְׁחָט? זֶה כְּבָר לֹא מְשַׁנֶּה
יֵשׁ בֵּינֵינוּ הֲבָנָה
הֵם יוֹדְעִים לוֹמַר לִי אֶת הָאֱמֶת
וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעָלַי לִהְיוֹת שְׁקֵטָה וְסַבְלָנִית
כִּי אֲנִי מְלַמֶּדֶת דְּבָרִים מְשַׁעְמְמִים מְאֹד.
אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת.
הֵם לֹא מְפַחֲדִים.
הַיְלָדִים וַאֲנִי מְאֻשָּׁרִים מְאֹד
הַרְחֵק מִצָּרוֹת הָעוֹלָם, הַמִּשְׁמֶרֶת בְּזָארָה אוֹ בְּמֶלְצָרוּת, רָחוֹק מֵהַצַּעַר שֶׁלִּי עַל סוֹף הַנִּשּׂוּאִים
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁלָּנוּ הָרְגִילָה, מִי שָׂם אוֹתָנוּ פֹּה, זֶה אֱלֹהִים, שֶׁרָצָה שֶׁנַּגִּיד אֶת הָאֱמֶת בְּדִיּוּק כָּכָה.
ניקוד: יאיר בן־חור
מי שחינך כיתה ולימד בה מכיר את רגעי הכנות הללו ששווים הכול: אותם רגעים בהם אומרים את האמת בלי מסכות ושוכחים את התפקיד ש"שם אותנו פה". השותפות הזאת, שאין מאחוריה רצון דידקטי לחנך או להוביל, יחידה במינה.
9 תגובות
נאוה
יופי של שיר. מציאות מורכבת והבנה בין הדורות למרות הפערים
גיורא פישר
שיר נהדר, שיר של חיים
רונית בכר שחר
השיר מתחיל נהדר, חזק מרתק מעניין משום מה הוא מתמסמס לקרות סופו .
לדעתי היה צריך לסיים אותי איפה שהוא במילים רחוק מהצער שלי
דפנה כהן
תיאור של רגע שבשבילו היה שווה להיות מורה עשרים שנה…
לאה צבי (דובז'ינסקי)
כשקראתי את השיר התחברתי למשפט "מורה לחיים" יש משהו נפלא בכנות הזאת " אני מלמדת דברים משעממים" לעומת החממה שיצרה הכותבת " אני לא מפחדת" " הם לא מפחדים" עדיין במסגרת בית הספר רחוק כביכול מצרות העולם . השיר זורם כאילו זורם עם החיים. אהבתי מאוד !
זיוה גל
מבט מקורי מעבר לכללים הממוסדים של מורה תלמיד. שיר סוחף שמשלב בתוכו מחשבות.פילוסופיות.
אני אוהבת את העולם השירי שיצרה המשוררת מעין עולם אופורי באיזה 'אי בודד' עולם שהוא רק
של הדוברת ונמעניה והמשליך גם על המציאות היותר קודרת.
חשוב להשגתי, לשים לב שהדוברת מכנה אותם ילדים (וכך נוצרת קרבה אינטימית) "הַיְלָדִים וַאֲנִי" פעמיים בשיר
ובשני מקומות נרמז שאלה תלמידים/תלמידיה "כי אני מלמדת דברים משעממים מאוד" "וכִּי עַכְשָׁו לוֹמְדִים
בַּהַפְסָקָה"
הדוברת באופן אסוציאטיבי בקריאתי, מגינה עליהם (וגם על.עצמה) בכנפיה.
ועוד משהו,
להגיד את האמת בדיוק ככה כרצון אלוהים. או כלשון השיר:
"זֶה אֱלֹהִים, שֶׁרָצָה שֶׁנַּגִּיד אֶת הָאֱמֶת בְּדִיּוּק כָּכָה." מצטרף לעולם הייחודי (שכבר ציינתי קודם)
שנברא במציאות השירית עולם טהור כי מחוץ לו יש גם אלפי אמיתות אחרות והרי אמת היא יחסית.
תודה
חיה
תודה רבה על כל הקריאות ובעיקר לך, זיוה, על רוחב הלב בקריאה.
karen
מעשה ההוראה ללא מסכות… רגעים נדירים… זר לא יבין.
נפלא!
ענת
זה שיר-שיעור נפלא, שמבטא באומץ ובחמלה (מבט חד ורך כאחד) את הזמן שלנו. ומעורר מחשבה. ומזכיר לי, בנימתו, באנושיות שבו, את המשוררות הפולניות הגדולות 🙂
הצעה עריכתית – להוסיף רווח אחרי כל שלוש שורות. בשביל נשימה. וגם אם זה לא מתאים, בכל מקרה, כדאי לקצץ את השורות האחרונות כך שיהיו באורך הראשונות.