אפוקליפסות קטנות / אשר גל
אפוקליפסות קטנות / אשר גל
עִם רֶדֶת עֶרֶב
יִתְאָרְכוּ הַשָּׁעוֹת
צְלָלִים יְשׁוֹטְטוּ
סְגוּרִים בֵּין קִירוֹת.
אַף לֹא חַלּוֹן יִקָּרַע לִרְוָחָה
בִּמְעוֹן הַשָּׁמַיִם שֶׁלָּנוּ.
גַּן הָעֵדֶן שֶׁחָלַמְנוּ לְהִזְדַּקֵּן אֵלָיו
כְּבָר כָּאן.
צְלִילֵי גֶ'ז מְנַתְּרִים מֵעֵץ לְעֵץ
דְּמָמוֹת, יְלָדִים, דִּירוֹת, שְׁכֵנִים
אֵינָם מְנִיחִים לָנוּ לַחְצוֹת אֶת הַלַּיִל.
אַפּוֹקָלִיפְּסוֹת קְטַנּוֹת
בָּאוֹת חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים לְבַקְּרֵנוּ
מֵאֲחוֹרֵי דְּלָתוֹת מוּגָפוֹת
סְרָטִים יְשָׁנִים
דְּמָמוֹת שֶׁל שָׁנִים.
ניקוד: יאיר בן־חור
שירו של אשר גל הוא שיר תקווה, כמיהה להגיע בערב לגן העדן בעודנו חיים, אלא שהמציאות היום־יומית אינה מאפשרת זאת בהזכירה שגן העדן עוד רחוק.
9 תגובות
שלומי
שיר טוב, המשורר בונה יפה את האווירה שיש בה עצבות והשלמה
רחל בכר
שיר השלמה עם הגיל והקשיים המתלווים אליו בהזדקנותנו. שלב בחיים שבו יש התכנסות פנימה והמחשבות מתרבות, ככל שהעבר ארוך יותר מן העתיד הצפוי.
"צְלִילֵי גֶ'ז מְנַתְּרִים מֵעֵץ לְעֵץ"
ניתור, סימן לקלילות ורוח נעורים אך הם אינם מניחים לחצות את הליל. ג'ז הוא סוג מוסיקה שמותיר מקום לאלתור אך יש בו אלמנט שמזוהה עם עבודה וכמו בחיים המשותפים צריך להשקיע בעבודה קשה ולדעת לאלתר כדי להגיע לגן עדן עלי אדמות.
התרגשתי עד דמעות מהשיר.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
יש בשיר רגעי עצבות , ותקווה ויש את ההשלמה , המשורר מכניס אותנו לאווירה, אני הצלחתי לחוש היטב את הרגעים והמעברים ביניהם,. תודה
שיר
יפה! תיאור עדין של אריכות ימינו
שמעון רז
עִם רֶדֶת עֶרֶב
יִתְאָרְכוּ הַשָּׁעוֹת
צְלָלִים יְשׁוֹטְטוּ
סְגוּרִים בֵּין קִירוֹת.
אַף לֹא חַלּוֹן יִקָּרַע לִרְוָחָה.
זמן רדת הערב הוא שעה שלאחר בין הערביים, שלטון הלילה והתגברות הדינים בו שליטים צללי הנפש הכלואה בין קירות המוסד הסגור של המחלקה הסגורה בה הנפש נאבקת ומתערטלת וחשופה ונטולת הגנה או הצינוק הנפשי שבו אדם עלול למצוא עצמו אף בביתו ובקיטונו.גן העדן ורישומו כבר נעקרו ונמחקו מן התודעה המצולקת והעייפה, הגירוש בשיא תוקפו כפי המתרחש גם בשביעון השלישי לחיי האדם בה ישנה נבדלות מלאה של אדם עולם, אדון לעצמו וחופשי לגורלו ולצערו, לגזירות ולמכות אדונו, אדון הכל, נגש הוא ונענה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גזזיה.
צְלִילֵי גֶ'ז מְנַתְּרִים מֵעֵץ לְעֵץ
דְּמָמוֹת, יְלָדִים, דִּירוֹת, שְׁכֵנִים.
הנביא זכריה מתרפק על הזכרון ומתנחם מן העתיד לבוא עוד ישבו זקנים וזקנות בחוצות ירושלים ומשענותם בידיהם ואריכות ימיהם בעול יומיומי כפוי טובה ועני ממעש, הגעם הגואה לא מניח לבשורות הנחמה והפשר לצוף ולעלות על פני השטח, אלהים שופט צדיק ואל זועם בכל יום.
עפרה בן-עמי
אני מאוד אוהבת את השיר הזה.
חמוטל
שיר יפה. נגיעות קטנות במהות חיינו.
מורז גבריאלה
שיר של מלנכוליה מאד מיוחדת. התחושה עוברת דרך תאי הרגש ולא ההגיון.
כמו דממת אלחוט אנושית, "אפוקליפסות קטנות" – כל פעם קצת "סוף העולם".
שיר חזק במינימליזם שלו, שיר שאינו מכביר במילים על מנת להגיש לקורא עולם שלם של תחושות עצב.
zelma
Waiting patiently for you to come home and fuck me! https://bit.ly/3UIKI2R