שירה

* / לאה צבי דובז'ינסקי

* / לאה צבי (דובז'ינסקי)

תָּמִיד כָּשַׁלְתִּי
בִּמְלֵאכֶת יָד ,
אֶצְבָּעוֹת חַסְרוֹת תְּשׁוּקָה,
אֵין בָּן בְּעֵרָה,
לֹא בִּסְרִיגָה, לֹא בִּתְפִירָה,
בִּזְהִירוּת לָמַדְתִּי מְלֵאכֶת תְּפִירַת שְׂפָתַיִם,
לְהַדְּקָן הֵיטֵב , לְהַצְמִידָן לִכְדֵי חָרִיץ בִּלְתִּי נִרְאֶה,
לְסַיֵּם בְּקֶשֶׁר,
קֶשֶׁר שְׁתִיקָה.

יש שתיקה המבטאת מלאות ורגיעה ויש שתיקה המחביאה כאב וחוסר יכולת לבטאו, גם לא באמצעות היצירה.

44 תגובות

  • karen

    נפלא, ההטיה המיגדרית לצד האנלוגיה בין מלאכת התפירה לבין מלאכת הזוגיות.
    קרו

  • GABRIELA MORAZ

    אולי אינך יודעת לתפור או לסרוג אך את אמנית-על באריגת מילים זו בזו, ביצירת הלמות לב לקורא את שירך. מלאכת מחשבת.
    ניפלאו המילים "אין בהן תשוקה" שעליהן אומר – מקומות הביטוי האחרות שלך כל כך עוצמתיות שאין תשוקות בוערות מאלה.
    "שתיקותייך" מלאות תשוקות (אותן אותיות בהיפוך) ואשרינו שזכינו.

  • mukieldad

    מסכים מאד עם גבריאלה מורז. התשוקה כלכך קיימת בידיים, עד שהיא גורמת לתפירת שפתיים-לשתיקה בעל כורחה ,בלית ברירה.
    כי רק כך ניתן להמשיך.
    שיר נפלא, והמשחק היפה והצלילי בין ידיים ו-שפתיים-תורם לרגש הנשלט.

  • זיוה גל

    אני אוהבת את המקצב בשיר ואת החריזה הפנימית המוסיפה לקצב השיר
    יחד עם הצלילים החוזרים במיוחד הריש המתבלט ויוצר אליטרציה "בְּעֵרָה,
    לֹא בִּסְרִיגָה, לֹא בִּתְפִירָה"

    אוהבת גם את השימוש בחלקי הגוף יד, אצבעות, שפתיים שיש להן תפקיד בשיר

    הסיום מעלה בי אסוציאציה אקטואלית. אם תדבר ישעו אותך מעבודה אולי בהמשך תעלם בכלל
    כמו בברית המועצות לשעבר, כמו בארגנטינה, וכמו בעוד משטרים אפלים.

    ומבחינת השיר הסיום יצר בי חלחלה ממש לנוכח התאור הקשה והפלסטי של תפירת השפתיים

    שיר יפה

  • רחל בכר

    השיר בנוי לתלפיות, בכל שורה עליתי מדרגה נוספת – קרשנדו במיטבו.

    מי היה אמון על לימודיה? מדוע חסרה התשוקה.?
    איך זה ש דווקא בסיום הקשר, מתגלה היכולת?. והרי גם לתפירת השפתיים נדרשת מיומנות ובמקרה זה אפילו מיומנות גבוהה.
    הרבה שאלות שמעוררות התעסקות חוזרת ונשנית בשיר הנפלא הזה.

  • ורד זינגר

    קשר שתיקה חיוני – במידה – לניהול כל קשר זוגי. אצבעות חסרות תשוקה הן מן הסתם גם נטולות אגו. רק אצבעות כאלה יודעות לתפור מלבוש שהוא אמנם בלתי-נראה, אך ערכו לא יסולא בפז. אצבעות כאלה יכולות גם לתפור שיר המדבר לכל לב.

  • עמית מאוטנר

    שיר נוגע, לאה!
    ניצחון יורמים מלא חיות טמון בביטוי "לִכְדֵי חָרִיץ" המוטמן לו אי-שם באמצע השיר, פתח תקווה קטון לכל הדיבורים שעוד ידוברו, לכל התשוקות שיבערו, לכל ההצלחות בוא תבואנה.

  • נילי אמיר-סגל

    לאחר קריאת השיר החזק הזה קריאת התגובות שלאחריו ריגשה אותי לא פחות.
    הנה דוגמא לצורך המשורר לתגובת הקוראים.
    תודה לך לאה.

    • לאה צבי (דובז'ינסקי)

      תודה לך נילי, אכן משורר זקוק לתגובות , לדעתי זה סוג של חמצן, מלאכת הכתיבה בסופו של דבר מאוד בודדה, תודה נילי על רגישותך !

  • אירית שושני

    אני מוצאת מפלט אל לבך בחריץ שהותירה שתיקתך.
    דרכו נשאב השיר אל לבי

  • אירית שושני

    אני מוצאת מפלט אל לבך דרך חריץ שתיקתך
    דרכו השיר נשאב אל לבי

    • שולמית ולדמן

      לאה יקרה, שיר עצמתי במיוחד המבקש צדק!!! הסביבה יודעת לתפור שפתיים של אנשים כפי שהיטבת תיארת במטפורה החזקה שיצרת. בנית את השיר בצורה כל כך חכמה המדגישה בניגודיות הרבה שבה את עצמת הכאב של תפירת השפתיים וחוסר החשק לביטוי עצמי, לנוכח דריסת הסביבה את האני. באופן זה, כאשר השפתיים תפורות, אין לדוברת בשיר יכולת לביטוי עצמי גם במעשים. שכן, הכלי העיקרי המבטא את האנושיות שבנו הוא היכולת לדבר וכאשר הסביבה רומסת אותו, לא נשאר עוד כוח ליצור במלאכת יד בשל התפשטות המחנק אל כל כוחות הגוף המשתקפים באזלת היד.

  • אוולין כץ

    לאה יקרה.
    שיר מקסים ביופיו בצמצומו ובדיוקו. שיר רגיש ועוצמתי עם ידע וכשרון מופלא ומדויק ברקמת המילים.
    שורה מקסימה "לְהַצְמִידָן לִכְדֵי חָרִיץ בִּלְתִּי נִרְאֶה," המשקפת היטב את מלאכת התופרת טלאים נסתרים היטב מן העין.
    יחד עם זאת רבים הרמזים על נשיות פורצת ושוב ה"תופרת מבקשת לבלום אותה" בין תפירת המילים ולסיים את מלאכתה כמובן ב "בְּקֶשֶׁר,
    קֶשֶׁר שְׁתִיקָה." תודה לך לאה לקרה. תודה לענת ולרונית על פרסום השיר

  • נורית צדרבוים

    לאה יקרה,
    שירך ארוג לתפארת, חרוזי מילים בשרשרת ( ולא חרוזים במובן המקובל לשירה), ארוז השיר כמלאכת מחשבת הלב. ומשום מה הוא מתחבר לי ישירות למפגש המיוחד שהיה לנו ב'צפופים לרווחה' – מלאכת נשים על חבל הטבור', בו דיברת על עניין זה. והנה עתה השיר, שכל מה שאומר יהיה רק בבחינת חזרה, על תגובות שכבר עלו כאן ואני מסכימה עמם. דיברת בשירך על 'עבודת היד' שאינך מצוייה בה, וכל זאת כתבת דרך ועם 'עבודת הלב' – ועדיין, בל נטיל ספק בכישוריה הנוספים של היד, להעלות את מחשבת הלב על הכתב. גם במקורות אנחנו מבחינים בין 'מעשה רוקם' ו'מעשה חושב'. תודה על שיר נפלא ( עוד אחד משירייך הנפלאים).

    • לאה

      נורית יקרה,
      איך פספסתי את דבריך, במקרה משהו משך אותי וראיתי את תגובתך, תודה רבה נורית, התרגשתי לקרוא. תודה

השאר תגובה