חורף נצחי / רות גלעד
חורף נצחי / רות גלעד
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת בִּכְיָם
שֶׁל הַיְּלָדִים הַנְּטוּשִׁים
קוֹפְאִים לָעַד
עַל חוֹפוֹ הַשָּׁחֹר שֶׁל
הַשֶּׁלֶג,
יְלָדִים עֲזוּבִים
בִּלְתִּי אֲהוּבִים
גּוֹוְעִים לְאִטָּם
בַּחֹרֶף הַנִּצְחִי
שֶׁל עֲרָפֶל הַלַּיְלָה
בֵּין צִפָּרֵי הַכְּפוֹר.
וְשָׂם בֵּינֵיהֶם
גַּם אֶת עַצְמִי
אֲנִי רוֹאָה.
סבל ילדים הוא הדבר הנורא ביותר, ושירה של רות גלעד, הערטילאי וכמעט סוריאליסטי, מתאים ליותר מדי סיטואציות אכזריות בעולמנו.
15 תגובות
טל.מ
יפה מאוד, מרגש
רות גלעד
לטל.מ תודה על תגובתך האוהדת
רחל בכר
מצמרר, תרתי משמע .
הכפור והחושך משתלטים ואינם מותירים בשיר, מקום לטיפת אור והתחושה קשה.
רות גלעד
לרחל, אכן השיר מתאר מצב קשה , אבל אין אור בלי חושך ולפעמים דווקא מן הצד המואר אפשר להביט
בכל מה שחשוך אולי וכואב, תודה שהתייחסת לשיר
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר קשה, תמונה אפורה, כתוב נפלא !
רות גלעד
ללאה, תודה שהגבת , והגבת בחום
אמנון
אני אוהב את האוניברסליות שיש בשיר לצד האקטואלי והפרטי
רות גלעד
מה שאתה כותב הוא מעניין אמנון בהתחלה השיר נכתב כפי שנכתב , ובסוף רק נוספו השורות עלי
תודה לך
זיוה גל
מה שאמנון – המגיב לפניי- אמר ןרק אוסיף שהתחושה ניבטת גם פנימה, וציור התחושה של הילד הפנימי מאוד פלסטית. וְשָׂם בֵּינֵיהֶם
גַּם אֶת עַצְמִי
אֲנִי רוֹאָה.
אולי זו הזדהות עם גורל הילדים בעולמנו בנקודת מבט חיצונית ואולי מנגד או בנוסף מתברר בסיום השיר שהילד הפנימי הוא שהתעורר לספר ויוצר פואנטה וכדרכה של פואנטה משנה לפתע משמעות ומכוונת ומפנה לקרוא את השיר מתחילתו. שתי המשמעויות מתלבשות היטב על השיר. הן נקודת ראות חיצונית והן נקודת ראות פנימית.
תחושה של חורף נצחי שמוחק את הקיץ הסתיו והאביב, חייבת להיות סובייקטיבית
מטפורות יפות כמו למשל האוקסימורון המופיע באחת מהן: עַל חוֹפוֹ הַשָּׁחֹר שֶׁל
הַשֶּׁלֶג,
ונדמה שכל המילים הקפואות מתגייסות לתמונה המעוצבת בשיר.
[למעט החזרה בגוף השיר על "חורף נצחי", לדעתי, שמופיעה גם בכותרת וכך הופכת להיות קלישאה וחבל.]
לשם שינוי שיר אינטליגנטי
תודה.
רות גלעד
תודה לך זיוה על התגובה המאירה. הרחבת וניתחת את השיר , והיה לי מאוד מעניין לקרוא. תודה
עפרה קליגר
תמונה קשה תיארת ,רות : חוף שחור של שלג ובכי ילדים נטושים קופאים, גוועים לאיטם בחורף הנצחי בין צפורי הכפור ובתוך תמונה קשה זו (אין מילה אחרת לתארה)מופיע האני "גם את עצמי אני רואה"… שיר כתוב היטב טעון בתמונות ותחושות והגיגים. בסיום השיר אי אפשר להרפות ממנו.
רות גלעד
עפרה, תגובתך ריגשה אותי, משהו באופן שכתבת, ואולי המשפט "רות, כתבת שיר קשה".
השיר נכתב בעקבות השורה הראשונה "ששמעתי" והוא המשיך כפי שהמשיך, אבל רציתי להוסיף שהמון שנים היו צריכות לחלוף עד שיום אחד יכולתי להביט בילדים, בילדה, ואז לכתוב
ושוב תודה על תגובתך
איתן /
היטבת לפרוס פני הקורא את קווי המתאר של כאב אישי – "גַּם אֶת עַצְמִי אֲנִי רֹואָה", החובקים בחובם כאבם של רבים – "אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת בִּכְיָם שֶׁל הַיְּלָדִים הַנְּטוּשִׁים הַקוֹפְאִים לָעַד…".
רות גלעד
תודה איתן על התייחסותך לשיר ותגובתך
איתן /
סליחה – היה צ"ל "בפני הקורא…"