* / גילית חומסקי
* / גילית חומסקי
מִי הָאֵם הָאֲמִתִּית
שֶׁל הֶחָתוּל הַזֶּה?
זוֹ שֶׁעָשְׂתָה לוֹ כֻּתֹּנֶת פַּסִּים
וְהִפְקִירָה
בַּבּוֹר הָרֵיק אֵין בּוֹ מַיִם
בְּעוֹד אֶחָיו מְלַקְּקִים חָלָב מִשִּׂפְתֵיהֶם
טָרוֹף טֹרַף
אוֹ זוֹ שֶׁהִצְמִידָה אֶת הַגּוּף הָרוֹעֵד
אֶל הֹלֶם הַלֵּב,
חִטְּאָה אֶת פְּצָעָיו בְּצֶמֶר גֶּפֶן
הֶאֱכִילָה חָלָב וּדְבַשׁ,
שֶׁפָּקְחָה אֶת עֵינָיו
זוֹ שֶׁבָּרְאָה אוֹתוֹ
בְּצַלְמָהּ וּבִדְמוּתָהּ
אוֹ אֵם הָרַחֲמִים
שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
נֶעֱקַר לִבָּהּ.
אֵיךְ זֶה,
תַּגִּיד שְׁלֹמֹה,
אֶלֶף נָשִׂים הָיוּ לְךָ
וְאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ?
ניקוד: יאיר בן־חור
השיר מעלה דימויים שונים של אימהות ודרכם שאלות וכאבים הכרוכים באימהות. האזכורים לסיפורי המקרא – יוסף מחד ושלמה מאידך, מבהירים שהאימהות ה'חתולית' היא גם מטאפורית.
11 תגובות
שמעון אביאור
עולה מהשיר סוגיה מעניינת וניתן לה עיצוב מעניין עשיר בדימויים. כה לחי
אבינעם מן
במפורש מוזכר הרמונו של שלמה, אבל האסוציאציה המתבקשת היא למשפט שלמה, מי האם האמיתית?
גבריאלה מורז
במשפט שלמה ברור לחלוטין מי האם האמיתית. האם היא זו החומלת ומוכנה לוותר כדי שהתינוק יחיה.
לדעתי השיר גם יכול לענות בחן רב על ענין הילדים המאומצים, האם אם שלא ילדה את הילד יכולה להיות לו אם לא פחות טובה.
השיר מעלה את השאלה ואף שאינו עונה מבין המילים ברור למדי שהאם "האמיתית" היא זו החומלת, המטפלת, המקרביה למען הילוד.
אגב, יש בביתי חתולה שמצאנוה גוססת, נאלצנו לעקור את עיניה הדלוקות והיא חייה עדיין (שנתיים אחרי) בטראומתיות נוראית. יכול להיות שנטישתה של אימה תישאר איתה לכל חייה.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר עשיר בדימויים ומעלה הרבה סוגיות לא פשוטות שלא תמיד יש את התשובות. שיר חזק ונפלא. תודה
איתן .
השיר כבש אותי. קראתי שיר המאתגר את הקורא ביחסו לטקסטים מקראיים, שהמערכת החינוכית לעסה אותם איתנו בין כתלי הכתה בבית הספר , והעניקה לנו פתרונות קלים, כי חששה לגעת במורכב ובבלתי פתיר.
תודה לכותבת על החוויה, שהעניקה לי כקורא.
טל.מ
מה שגבריאלה כתבה וגם ההיפוך ממשפט שלמה, שם האם הביולוגית היא החומלת.
השילוב בין שני הסיפורים המקראיים יוצר עניין ומורכבות
זיוה גל
ארמזים מופלאים,
דתות שלמות עומדות כאן מול התלבטותה של אם, אם מימים ימימה,
בגידול ילדיה, כולם ניצבים כאן מול השאלה
"מִי הָאֵם הָאֲמִתִּית
שֶׁל הֶחָתוּל הַזֶּה?"
מעין משפט שלמה של דת מול דת.
"זוֹ שֶׁבָּרְאָה אוֹתוֹ
בְּצַלְמָהּ וּבִדְמוּתָהּ
אוֹ אֵם הָרַחֲמִים
שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
נֶעֱקַר לִבָּהּ.
מה שמלמד שהשאלה על החתול אינה כה תמימה, ואיננה נותרת במישור הפרטי,
הן האישי והן הלאומי,
היא הופכת להיות שאלה סמלית שמפשטת פניה.
ועקיצה אירונית, אם תרצה – משולבת הומור, בסיום.
הרי חייב להיות מומחה כלשהו…
שיר מבריק
גיא פרל
נותרתי עם התחושה שכל האמהות – ליבן שבור. שיר חכם.
לאה נרפז
לו הייתה לשלמה רק אישה אחת, היה לו סיכוי להכיר את רב הנשים. כאשר יש אלף, הוא אינו מכיר אף לא אחת. , זה בהומור מסוים. אבל אוהבת את השיר המנסה להתמודד עם הסוגיה הוותיקה הזו של משפט שלמה. יוסף אינו במקומו כאן מכיוון שהוא מציב את האם מול האחים והרי הרצח הראשון בעולם התבצע בין אחים. אני מכירה עןד עחים ואחיות שהיו רוצחים את אחיהם. יכול להיות שזיוה צודקת שההתמודדות היא אל מול דתות נוספות אבל אני לא בקיאה די. שיר חכם ונהדר.
רחל מדר
שיר עם אזכורים רבים למקרא: יוסף, שלמה אבל מעל ומעבר עולה השאלה האמיתית: מי האם? שאלה שזועקת את האהבה אבל יוצרת היפוך שלם ממשפט שלמה שבו האם האמיתית לכאורה נחטף ממנה הילד והיא זוכה בו בזכות האהבה.
אז של מי החתול/ הילד?
מוטי
האם עצמה היא "החתולה" כאן בשיר,משום שכדי להיות אם נדרשת גמישות רבה של רגש ויכולת לנחות עם שתי הרגליים על הקרקע,כאשר נופלים שוב ושוב מגבהים שונים.לא תמיד זה גם מצליח,אז יש אימהות שמתרסקות,אבל קמות שוב ,איכשהו,לתחיה,עם כל הכאב וכל השבר,משום שלכל אם נדרשות כמה נשמות,ממש כמו לחתול.
האם של כותנות הפסים היא האם המפנקת יתר על המידה ובכך למעשה גורמת לבעיות רגשיות
ולסיכסוכים בין ילדיה.האם המחבקת,המצמידה להולם הלב ומנקה את הפצעים,הזכירה לי,במידת מה,את אמו של ישו,מרים,שהייתה אם אמיתית ולא אם אמיתית בו זמנית ונאלצה בסופו של דבר להיות "אם הרחמים"(בניגוד לאב הרחמים),שבנה נגדל מידיה על ידי כוחות גדולים ממנה ועצומים.
האיזכור של שלמה בסופו של השיר נועד להצביע על הדילמה הגדולה של כל אם,שמצד אחד רוצה להכיל,לשמור ולגונן אך מצד שני,אינה יכולה להגן על ילדיה לנצח מפני הכוחות השואפים לקרוע אותם ממנה.היא נאלצת לוותר,אבל בניגוד לסיפור המקראי,אין כל גורם שוויתור זה שלה יגרום לו להכריע כנגד המציאות ,להחזיר אליה את ילדיה.
הפניה לשלמה היא אירונית,משום שחוכמת האדם אינה גדולה מדי על מנת לפתור את העניין הזה,שנמשך ונמשך מקדמת דנא.
אפשר לראות את עניין האימהות כאן גם כמטאפורה לארץ ישראל השלמה,לחלוקת הארץ,לצורך לוותר ולהקריב לפעמים חלקים מעצמנו או חלקים הנתפסים כחלק מאיתנו על מנת להגיע למצב של צדק גדול יותר עבור כל הצדדים.ישנן בחירות שהן בלתי אפשריות לפעמים,אבל למרות זאת,חייבים לבחור למרות המחיר הכבד שבחירה זאת דורשת מהאדם,מהחברה,מהתרבות.
החוכמה האמיתית היא יכולת ההסתגלות לכל מצב ובהחלט ניתן לכנות זאת חוכמת החתול.(לצורך העניין:).