כַּרְטִיס יְצִיאָה (א‘)/זיוה גל

מַה צָרִיךְ אָדָם
כְּדֵי לִרְדֹּף, לַעֲצֹר אֶת הַזְּמַן
בְּלִי לִגְעֹר בּוֹ.
מַה צְרִיכָה אִשָּׁה
מַה לְמָשָׁל צְרִיכָה אֲנִי
כְּדֵי לַעֲבֹר מֵעוֹלָם לְעוֹלָם
מִתּוֹדָעָה לְתוֹדָעָה
בְּסַךְ-הַכֹּל תִּיק קָטָן
בִּגְדֵי הַחְלָפָה
פְּרִיטֵי רַחְצָה
וּמַחְבֶּרֶת וָעֵט.
עֲמוּסָה בַּכְּבֻדָּה
אֹמַר שָלוֹם לַהֶרְגֵּלִים
הַנְּעוּלִים מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת
הַכְּנִיסָה
אַחַר כָּךְ אַחְלִיט
לְאָן הָרַגְלַיִם הוֹלְכוֹת בִּלְעֲדֵיהֶם.
הָעֻבְדָּה הַבְּרוּרָה
פְּרוּשָׂה תַּחַת הָעֵינַיִם כְּמוֹ שָׁטִיחַ יְצִיאָה;
אָדָם מְחֻבָּר לְרַגְלַיִם,
בֶּטֶן, צַוָּאר, רֹאשׁ
וְזִכָּרוֹן
כָּל עוֹד הֵם שָׁם
נִמְצָאִים

הדוברת בשיר מנסה לשלוט בזמן, בהרגלים – בחיים. דומה שכה פשוט לקחת תיק ובו מספר פריטים חיוניים, ו"לומר שלום" לעבר. אך אדם אינו יודע מתי יעבור מן העולם והאם יספיק לבצע שינויים בחייו.
השיר לקוח מתוך מחזור השירים: "המחלקה הפתוחה"