* / שירה כהן
* / שירה כהן
אֲנִי קוֹרֵאת לַבַּחוּרִים שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת
לָבוֹא לְהָגֵן עָלַי – הֵם אֵינָם
"בַּחוּץ" הֵם אוֹמְרִים "בַּחוּץ זֶה אַחֶרֶת"
וְאִישׁ לֹא יוֹדֵעַ בָּרֶגַע הַזֶּה
אִם הַדְּמוּת שֶׁסּוֹגֶרֶת אֶת הַוִּילוֹן
הִיא הַיְחִידָה כָּאן שֶׁמִּתְחָרֶטֶת
אוֹ בְּעֶצֶם רוֹצָה מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
"תַּצְחִיקִי אוֹתִי"
אֲנִי אוֹמֶרֶת לַדְּמוּת
וְאוֹמֶרֶת דְּבָרִים כְּדֵי לוֹמַר אוֹתָם סְּתָם
וְיוֹדַעַת שֶׁכַּנִּרְאָה פָּגַעְתִּי בְּמַשֶׁהוּ
אוּלַי מִישֶׁהֵם
אֲנִי לֹא בְטוּחָה…
וְרוֹאָה
אֵיך הָעֹמֶק שֶׁל כְּלֵי הַדָּם
מִשְׁתַּנֶּה
וּמְנַסָּה לְפַעְנֵחַ אֶת הַסְּמָלִים הָעַתִּיקִים
שֶׁמְּרַצְּדִים וְקוֹפְצִים מִסְּבִיבִי
(לְמִי שֶׁסּוֹגֶרֶת אֶת הַוִּילוֹן
יֵשׁ פָּנָס – )
וְקוֹרֵאת לַבַּחוּרִים –
הֵם אֵינָם
ניקוד: גיורא גריפל
שירה של כהן מעורר שאלות רבות: מדוע הדוברת נזקקת להגנתם של הבחורים? מדוע הדמות המסתורית סוגרת את הוילון? מה היא רואה בחוץ? אין מענה לשאלות והנסתר רב על הגלוי. בה בעת, העמימות מעוררת עניין ומתח, וניתן לקרוא את השיר כניסיון ליצור קשר עם הזולת חרף הקשיים הנלווים לכך.
13 תגובות
דוד אדלר
אהבתי את:
וְאִישׁ לֹא יוֹדֵעַ בָּרֶגַע הַזֶּה
אִם הַדְּמוּת שֶׁסּוֹגֶרֶת אֶת הַוִּילוֹן
הִיא הַיְחִידָה כָּאן שֶׁמִּתְחָרֶטֶת
אוֹ בְּעֶצֶם רוֹצָה מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
הזכיר לי שגם אני כתבתי פעם משהו דומה, ארוך כמעט באותה מידה, עם "סיפור" ולבסוף החלטתי, לא בקלות, לוותר על "הסיפור" ולתמצת. וכך זה מופיע בספרי "סקיצות לתמונה בלתי שלמה":
אשה סוגרת וילון
אִשָּׁה סוֹגֶרֶת וִילוֹן
נוֹתֶנֶת בָּרְחוֹב מַבָּט אַחֲרוֹן
זֶה הָיָה בָּעֶרֶב הַהוּא
כְּשֶׁהָאֲוִיר עָמַד לוֹ
וְכָל הַחַלּוֹנוֹת וְהַמְּבוֹאוֹת הָיוּ פְּתוּחִים לִקְרָאתוֹ.
תמר
שיר מקסים.
רחל בכר
שיר אניגמטי המחייב קריאה חוזרת.
האם מדובר בילדה שהעניקה את חסדיה ומצפה בתמורה להגנה? על אלו סמלים עתיקים מדובר?
מדוע בתחילת השיר נכתב, הבחורים שאני אוהבת ובסיום הבחורים, האם חלחלה תחושת האכזבה אך הנזקקות נותרה בעינה?
רב הנסתר על הגלוי.
רחל בכר
לא יודעת מדוע קפצתי למסקנה שמדובר בילדה, אך אינני יכולה להתגבר על התחושה שרק ילדה תמימה נקלעת למצב של הסקת המסקנות רק בדיעבד.
מוטי
אם זה קופץ כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז,הרי שזה ברווז.:)
והשיר הזה אינו אלא חלום או תיאור של חלום ועוסק בעולם הפנימי,בזה שמעבר לוילון,במקום
העמוק ביותר שבו האדם נותר עם עצמו,בתוך חלומו,בתוך פנימיותו המתעתעת,מקום שבו העומק של כלי הדם משתנה.
כיוון שאין ביטחון במקום כזה,כיוון שהדמויות המופיעות בו(שאינן אלא השתקפות שלנו עצמנו)אינן לחלוטין צפויות
ולא ברור מהיכן הדברים מגיחים או מגיעים,נוצר מצב של פגיעות וחולשה,,שבו המשוררת(בחלום)מנסה למצוא הגנה באמצעות הבחורים שהיא אוהבת(או כל הבחורים שאהבה).הבחורים נתפסים בשיר כדמויות חזקות,אך גם כמכזיבות,משום שלא מגיעה אף גבר(בחור) לעזרת המשוררת בחלום.לא מדובר כמובן רק באהבה רומנטית לבחור כזה או אחר,אלא אפילו באהבה האב של ילדה קטנה,שבה האב נתפס כדמות חזקה מאוד,מוערצת,לעיתים לאורך חיים שלמים.
מי שמנסה לפנעח את החלום היא לא הדמות שמתוארת בחלום אלא המשוררת המתבוננת בחלום לאחר מכן ומנסה להבין את הדמות(שאינה אלא,כאמור,השתקפות שלה עצמה)ואת האינטראקציה בין הדמות למעמקים:
וְיוֹדַעַת שֶׁכַּנִּרְאָה פָּגַעְתִּי בְּמַשֶׁהוּ
אוּלַי מִישֶׁהֵם
אֲנִי לֹא בְטוּחָה…
נסיון ראשון להתגבר על הפחד הוא לקרוא לדמויות החזקות
ניסיון שני הוא להשתמש בהומור ולהשתדל להתגבר באמצעותו על הפחד מהלא מובן ולא נודע
ניסיון שלישי הוא להשתמש בסמלים שבעולם הפנימי באמצעות הפיכתם לשיר.
סמלים עתיקים עשויים להיות ארכיטיפים,שהמשוררת משחקת עימם.
נשמר כאן המתח לאורך כל השיר בין החיצוני לפנימי(בחוץ זה אחרת,נראה כאילו הדברים יותר "בטוחים" לכאורה).
האם הדמות הסוגרת את הוילון מתחרטת על סגירת הוילון(להלן הוילון כסמל ,נתקלתי בסמל הזה גם במקומות אחרים ולא רק בשירה)או בסך הכל רוצה משהו אחר?מה הדמות מבקשת?וודאות,יצירתיות המגיעה ממעמקים בלתי צפויים את שניהם?
ברור לבסוף מה הדמות מצליחה לעשות.להתבונן בסמלים באמצעות פנס קטן ואם כי זה לא נותן עדיין ביטחון מושלם,
זה עדיין אור קטן ומנחם באפילה היותר גדולה,המתעתעת.(הבחורים אינם יכולים להגיע אחריה לשם.הקריאה אליהם פעמים וחוסר המענה ממחישה זאת מצויין).
שירה
תודה רבה מוטי, הניתוח שלך כל כך הדהים אותי שאני רוצה לקרוא עוד ניתוחי שירה שלך או בכלל דברים שאתה כותב
אם יש קיצור שתוכל לצרף אשמח
מוטי
שלום שירה,
סליחה על התגובה המאוחרת.בכל הנוגע לניתוחי שירה,אין צורך לחפש אותם במרחבי הרשת כי ממילא המקום היחיד שבו אני מגיב על שירה נכון לעכשיו נמצא באתר הזה.אני מגיב משום שאני נהנה מהקריאה ונהנה לכתוב על כך לאחר מכן..
בכל מקרה,לדעתי(וודאי לא רק לדעתי:) הדרך שבה את כותבת על שירה עולה לאין שיעור על המעט(בתוכן ובצורה) שאני מפיק כאן.קראתי מספר מאמרים שלך ברשת ולמדתי ממך לא מעט.כשרונותייך רבים ומגוונים.
חג שמח ותודה על השיר.
מוטי.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר מאוד מיוחד, בכל קריאה אני רואה תמונה שונה, אפשרי חלום ואפשר מציאות, על איזה הגנה מדברת הכותבת ? שיר המעורר הרבה מחשבות ותהיות. תודה
חגית בת-אליעזר
שירה כהן כותבת אחרת. לא הכל מובן, אבל תמיד מעניין. כמו שכתוב כאן: " וּמְנַסָּה לְפַעְנֵחַ אֶת הַסְּמָלִים הָעַתִּיקִים
שֶׁמְּרַצְּדִים וְקוֹפְצִים מִסְּבִיבִי ", אני קוראת את השיר מספר פעמים ונכנסת לאווירה.
יפה בודמן-ביק
שירה יקרה,
בהעדר "בחורים"פיזיים,שאת לכאורה -קוראת להם לעזר/לחברותא- יש בארסנל שלך/שלי/שלנו תעצומות נפש/מוזות ,שעומדים/ות לרשותנו-ובבוא העת,ייענו לקריאתנו-"הבחורים" האלה,יעמדו לימינך ומשמאלך,צבא גדול וחזק-ואין גבול להשגים הנפשיים,ספרותיים,חברתיים וכלכליים שנכונו לך/לכולנו.
בחורים פיסיים,לא תמיד עוזרים ומיעצים טוב לך/לי.יש גם בחורים בריונים.יועצים למיניהם,
מיעצים ופוסלים-כמיטב יכולתם ופוסלים-במומם…תעצומות הנפש הם מאגר בלתי נדלה,הנובע מתוכנו ועומד לרשותנו חינם אין כסף-בכמות,בשעה ובמידה המתאימה לנו. מוטב.
לו יהי!
בברכה
יפה בודמן-ביק משוררת
היאה לנו.
לאה לויקסון
לשירה בוקר טוב וחג שמח, השיר שלך בהחלט מעניין ומרשים. זו שסוגרת את הווילון, לכאורה רוצה לנתק קשר עם העולם, לפחות באופן זמני, אך היא מחזיקה פנס כיס…וזו שמנסה ליצור קשר, רוצה שיגנו עליה, שיצחיקו אותה, שישימו אליה לב…ובמחשבה שנייה, אולי זה בכלל שיר ארס פואטי…כדי לכתוב צריך לנתק קשר עם העולם באופן זמני, ומצד שני השירה- או כל צורת ביטוי אחרת- מבקשת להצחיק, מבקשת "לפגוע"- ולא יודעת במי… הקיצור, עדיין נותרו כמה שאלות לא- פתורות…שתהיה לך שנה פוריה ושמחה!
שירה
הי לאה,
תודה, פרשנותך מתכתבת באופן מעניין עם הפרשנות של מוטי
שתהיה גם לך שנה נפלאה ונתראה בקרוב
איתן .
אוהב את שירת ה"מְנַסָּה לְפַעֲנֵחַ אֶת הַסְּמָלִים הָעַתִּיקִים"