הודו/פואמה / איריס אליה־כהן

אֶפְשָׁר לוֹמַר זֹאת כָּךְ,
הָיָה זֶה מִין צֵרוּף מִקְרִים פִּלְאִי
הַכּוֹכָבִים שֶׁרָחֲשׁוּ סוֹדוֹת
וְנֶעֶתְקוּ
כְּמוֹ נְשִׁימָתֵךְ
הָאֲדָמָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה לְפֶתַע מִתַּחְתַּיִךְ
יַרְכָּתֶיהָ נָדוּ כְּסִפּוּן סִירָה
הָאֶבֶן שֶׁחִכְּתָה לָךְ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם
שֶׁבּוֹ הִנַּחְתְּ אוֹתָהּ, לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים
יַלְדָּה שֶׁשָּׁרָה לַצְּדָפִים, מַתְרָה בַּיָּם לְבַל
יַרְטִיב אוֹתָהּ, בְּלִי קוֹל וּבְלִי מִלִּים
בְּקֶצֶב דַּק, פְּנִימִי, עַתִּיק, כְּמוֹ אִמֵּךְ
וּבֹהַק זִכָּרוֹן, הֵן מִישֶׁהוּ
כָּתַב אֶת שְׁמֵךְ עַל כְּחֹל הַקַּרְקָעִית הַזֹּאת
וְגֹבַהּ הָעֵצִים, בְּאֵשׁ וּבְיַסְמִין וּבְעִטּוּר מִצְחֵךְ.

וְאַתְּ קָרָאת וּבָאת אֵלֶיהָ
וּכְאִלּו לֹא נִגְרַע דָּבָר וְלֹא נִפְגַּם מִזְּמַן
נוֹתַר הַכֹּל צָלוּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

"הודו" מתארת חוויה מיסטית יפהפייה של קרבה ל'עצמי' ושל אחדות. הלשון הציורית מביעה אחדות דרך קרבה בין הכוכבים לנשימה, בין האדמה לסירה. דימוי המים, התנועה והצלילים בשיר מערסלים את הקוראת בתמונות מענגות.

8 תגובות

רחל מדר

נובמבר 15, 2016 ב8:35 am הגב

"הודו" היא פואמה מכשפת במובן הנעים כמובן. היא מתחברת למיסטיקה הקיימת בהודו ויוצרת את החיבור האישי של המשוררת שחזרה אל מולדת אמה. מכיוון שעקבתי אחרי איריס במסעה דרך הרשת אני שמחה לקרוא כאן את השיר.

אוולין כץ

נובמבר 15, 2016 ב10:47 am הגב

כתיבה נפלאה של איריס אליה־כהן
יריעה לירית ססגונית שזורה בצבעי אגדה רכים
על אף שנכתב שמך "בְּאֵשׁ וּבְיַסְמִין וּבְעִטּוּר מִצְחֵךְ" לאחר המסע השיר מסתיים בתמונה של רוגע ושלווה על פני המים ובמעמקיהם "נוֹתַר הַכֹּל צָלוּל"
תודה לך איריס
תודה לך יאיר