שירה

הוויה / סיגל פלד־דריאל

הוויה / סיגל פלד־דריאל

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל כָּךְ שֶׁהַהוֹוֶה
לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִדַּי אֵינוֹ נָגִישׁ לָנוּ
עַל אַף שֶׁהָרַגְלַיִם לְהוּטוֹת
לְהִסְתַּחְרֵר בִּזְרוֹעוֹתָיו, וְהַלֵּב
הוֹלֵם רַק לִתְפִיפָתוֹ.
לְעִתִּים זְמַנִּים לֹא קְרוּאִים מִתְיַשְּׁבִים
בַּגּוּף, וְעַל מַעֲרֶכֶת הַחִסּוּן הַטִּבְעִית
לְהַרְחִיקָם.
אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בָּעֵצִים הַחֲכָמִים שֶׁעֵינֵיהֶם
רוֹאוֹת פְּנִימָה, וּבַפְּרָחִים הַפּוֹרְחִים בְּלִי לָדַעַת
מָתַי הֵנֵצּוּ וּמָתַי תְּהֵא קְמִילָתָם
וּמַעְתִּיקָה אֶת נְשִׁימָתִי
לְקֶצֶב פְּרִיחָתָם.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר 'הוויה' מדבר על הזמן הבורח, הזמן החמקמק שלא מאפשר ליהנות ממנו ולחיות אותו כאן ועכשיו. חלקו השני של השיר, הפותח מילים "אני מתבוננת בעצים", מפיח אופטימיות ותקווה להבין את הזמן ולחיות אותו כדרך שהטבע חי את הזמן ובקצב שלו.

6 תגובות

השאר תגובה