תפילת לילה / מוריה דאום־קפלן
תפילת לילה / מוריה דאום־קפלן
שֵׁם כּבוֹד מַלְכוּתוֹ
נִלְחַש בִּרְצִינוּת
אַף שֶׁהַמֶּלֶךְ אֵינֶנּוּ בַּשָּׂדֶה
וְגַם לֹא בַּחֲדַר הַיְלָדִים.
בַּאֲדִיקוּת,
בַּעֲצִימַת עֵינַיִם אֲפִלּוּ,
שֶׁיָּבוֹא מֵהֵיכָן שֶׁאֵינֶנּוּ
לִשְׁמֹר עַל שְׁנָתָם.
ניקוד: יאיר בן־חור
שיר תפילה של אם הקוראת לאל "לבוא מהיכן שאיננו" לשמור את שנת ילדיה. זוהי תפילה טבעית ולא מאולצת שאין בה התרסה או האשמה, תפילת כל האימהות.
6 תגובות
מוטי
"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ."
המלך איננו בשדה לשמור על הסדר שם,וודאי שהוא איננו בחדר הילדים לשמור על הסדר שם.
התפילה כאן היא קצת אירונית,והיא אכן בגדר עצימת עיניים(ביטוי דו משמעי)אבל היא גם פועלת כוח מחזק על האדם,כוח שמאפשר לו לשאת את הכאוס הקיים בחיים ולהמשיך למרות הכל,לחיות,ללדת,לגדל,לעשות.
בכל מקרה,שיר חכם מאוד.בירור קצר על המשוררת בגוגל אישש את השערתי שהיא מגיעה מהעולם התורני,אולי אפילו חוזרת בשאלה.זה בא לידי ביטוי בשימוש הטבעי כמעט במקורות המקראיים ובתפיסה האירונית של האל.
האמונה באלוהים ואפ]ילו התפילה(שהיא סוג של אוטוסוגסטיה) נתפסת כעצימת עיניים למול הזוועות שהאדם מסרב להכיר בהן ולקחת עליהן אחריות.הבאת ילדים לעולם כזה מעוררת שאלות גדולות,אך במידה גדולה,עבור ההורה השומר על שנתם של הילדים ומתפקד בעצמו כמעין "אלוהים",זאת בחירה שיש בה אולי אופטימיות, למרות הכל.
יכולתי לחוש כאן גם איזושהי התכתבות קטנה עם שירו של עמיחי,אולי אפילו התכתבות שבלא מודע.הכוונה לשיר "אלוהים מרחם על ילדי הגן"…האם האלוהים מרחם על ילדי הגן,כאשר אנו רואים שוב ושוב מקרי רצח של ילדים על ידי הוריהם?עצימת העיניים של האל מעוררת בקרב האדם המאמין שאלות קשות ואלו,כפי שראינו שאלות עתיקות יומין.
שושי
שיר שנע בין תמימות ילדית לבין קריפיות צינית מצמררת. אגב, שאפו למוטי מהתגובה הקודמת על הניתוח ושלל האסוסיאציות והתובנות המקוריות שהעלה ⚘
שיר
יפה ונוגע. כאילו פורסם כאן בתיאום עם הרצח המזעזע של הילדים והאמא לפני כמה ימים.
מי שומר מי?
אלה אדר
מרגש ומעורר הזדהות. תודה
רחל בכר
האוקסימורון שיבוא מהיכן שאיננו יפה מאד בעיני ומלמד גם על ספק וגם אמונה מאד עמוקה. יש המאמינים שאלוהים נמצא איתנו בכל מקום ובכל שעה, אך כשמקומו מוטל בספק ראוי שהתפילה בכוונה שלמה ובעצימת עיניים תיאמר כדי לפרוץ לו את הדרך ואולי אף לעזור לו למצוא את המקום הנכון.
עליזה פלורנטל
אהבתי מוריה, במיוחד המשחק עם האין. ההגדרה של אם מספיקה. לא היה צורך להוסיף חילונית.