שירה

* / לאה צבי דובז'ינסקי

פברואר 14, 2017 /

* / לאה צבי (דובז'ינסקי)

בִּטְנִי נִדְמֵית כְּהַר תָּבוֹר,
דֶּרֶךְ עָפָר עֲקַלְקַלָּה
בְּרֹאשָׁהּ כְּנֵסִיָּה
מַכְנִיסַת אוֹרְחִים,
יָדֶיךָ לָשׁוֹת בִּי, כְּמוֹ
גּוּר חֲתוּלִים הָאוֹחֵז עָטִין,
אַךְ
לִבִּי מְעֻקָּל,
קִבֵּל צַו פִּנּוּי,
זְרוֹעוֹתֶיךָ בָּעֲקַלְּתוֹן סָטוּ מִנְּתִיבָן
יָרְדוּ דָּרוֹמָה בַּמּוֹרָד
אֶל גִּבְעַת הָעֶרְוָה
הָעוֹמֶדֶת כִּתְלוּלִית בּוֹדֵדָה,
אַתָּה תָּקַעְתָּ שֶׁלֶט
"הַכְּנִיסָה לְזָרִים אֲסוּרָה".

ניקוד: יאיר בן־חור

שורה של דימויים מפתיעים הופכת את השיר הארוטי הזה לנועז ולא שגרתי. באמצעות תיאורי הגוף הקורא מתוודע לקונפליקטים רגשיים לא פתורים.

33 תגובות

  • ronny.gera

    פברואר 14, 2017 ב8:43 am הגב

    אחד השירים המטלטלים שקראתי לאחרונה.סדרת המטאפורות והדימויים מרטיטים.
    הבטן מדומה כהר תבור שבראשו כנסיה מכניסת אורחים,אך הדרך אליה היא דרך עפר עקלקלה-לא בקלות ניתן להגיע אליה.
    הלב מעוקל-מישהו גרם לעקולו.אותו "מישהו " שזרועותיו סטו מנתיבן תקע שלט –"הכניסה לזרים אסורה".
    מי נחשב לזר? ומי לא.

  • גבריאלה מורז

    פברואר 14, 2017 ב9:29 am הגב

    את שירתה של לאה אני מכירה היטב והיא תמיד מערסלת/עוטפת/חובקת אותי ביופיה הנדיר.
    לאה משדרת מעל גלים אחרים – שונים – נדירים בדימויים המשלבים מילים שבשיגרה באופן היוצרים אלכימיה של פיצוץ רגשי, מחשבתי ומטלטל.
    לוקחת עולמות לכאורה ללא קשר – "בטן" VS "כנסיה", "לב מעוקל, צו פינוי" ובהעמדתם זה בצד שה נוצרת סינרגיה עוצמתית על סף האבסורד בעל תובנה מדהימה.
    לאה צבי דובז'ינסקי היא משוררת גאון המז'נגלרת בין העולמות המנטליות והרגשיות ואין דומה לה.

  • מוטי

    פברואר 14, 2017 ב12:23 pm הגב

    המפתח לשיר מצוי באמצעיתו:

    אַךְ
    לִבִּי מְעֻקָּל,
    קִבֵּל צַו פִּנּוּי,

    מדוע הלב מעוקל?על מה ולמה צו הפינוי?מי שלח את צו הפינוי ובא לעקל?

    השיר מתאר מצב של ניתוק רגשי בשעת קיום יחסי מין.האישה נמצאת שם בגופה,אבל רחוקה מאוד מלהיות
    שם בנפשה.מדוע היא אינה נמצאת שם בנפשה?משום שהיא ככל הנראה נמצאת במערכת יחסים זוגית שהיא לא בחרה בה,אולי אפילו שידוך.היא אינה אוהבת את האדם שאיתו היא שוכבת וכל מה שהיא רואה בסיטואציה הוא אכן ביטוי ליחסי בעלות כפי שהם באים לידי ביטוי בתהליך נעיצת השלט על ידי הגבר "הכניסה לזרים אסורה".מישהו שולט במיניות שלה ומשחק בה ובשעה שהוא עושה כך,הוא מונע ממנה את החופש שאולי היה אפשרי עבורה ואשר בה לידי ביטוי בחלק מהדימויים כגון זה של הר תבור והכנסייה בראשו.נשים רבות חושפות טבור(או פופיק בלשון העם:)כביטוי למיניות מוחצנת וכביטוי לשליטה שלהן במיניות שלהן.זה סוג של התרסה והתגרות שבא לידי ביטוי גם בבחירת הכנסיה שעומדת בראש ההר,סוג של דימוי שזר לעולם המושגים היהודי המסורתי.נשים מסורתיות אינן חושפות פופיק כמובן ולכן דימוי הכנסיה הוא התרסה גלויה כנגד דיכוי המיניות בקרב העולם היהודי המסורתי חרדי.

    ידי הגבר כמיטונימיה לגבר המוצג כאן כגור חתולים.זהו גבר, שאוסר בהסכם על האישה לבטא ולהפגין את המיניות שלה לאף אחד אחר מלבדו,אפילו לא לעצמה.הוא זה המשחק במיניות הזאת וגדל ממנה.אולם הגדילה אינה משותפת לגבר ולאישה.נראה שהאישה אינה צד בעניין.היא שוכבת על הגב ואינה אלא מוקד השעשוע של הגבר עצמו,בשעה שהיא עצמה אינה נהנית כל כך מהעניין.

    יש עוד אפשרות כמובן והיא נגזרת מהאפשרות הראשונה,שזהו פשוט מאוד שיר על קרירות מינית,אבל כיוון שגם לקרירות מינית יש סיבות רבות,האפשרות הראשונה כפירוש בהחלט מתאימה לצורך העניין.יש,מן הסתם גם אפשרויות אחרות.:)

  • מוטי

    פברואר 14, 2017 ב12:29 pm הגב

    דרך אגב,הלב המעוקל,עניין שהתחלתי להתייחס אליו .לחיות פירושו להיות חייב לשלם תשלום מסוים עבור צורת חיים מסויימת.
    כאשר האדם אינו מסוגל לשלם עבור צורת החיים שהוא חי בה והוא אינו רואה עבור עצמו אפשרויות אחרות באותו רגע,התשוקה שלו לחיים פוחתת בהדרגה.מדובר למעשה על חוסר יכולת להנות מהחיים או דיכאון.הלב המעוקךל אינו חייב לכן להיות לב המעוקל על ידי מישהו אחר,אלא מצב רגשי על גבול הדיכאון.דיכאון,כידוע הוא נוגד תשוקה ידוע ומכאן הקרירות המתוארת בשיר.

  • שלי ב

    פברואר 14, 2017 ב1:47 pm הגב

    השורש ע.ק.ל חוזר 3 פעמים .בשיר ומחזק את התחושה של ההתפתלות עם חשיפת הפרטים האינטימיים לעיניים זרות.
    (שלוש ביהדות הוא מספר בעל משמעות ומייצג יציבות ושכינה) ההתרשמות היא שאמנם יש יציבות בין בני הזוג אך השכינה חסרה .והיא כחומר ביד היוצר, נכנעת תחת כפות ידיו הלשות את בשרה.
    הכנסייה מכניסת האורחים (בניגוד לבתי כנסת? ) תופסת את המקום המקודש על מנת שהיא תצליח לגלות את האלוהות, כמו ישו בכנסיית הר תבור,
    האקט של קביעת כללים ע"י הגבר הבועל – "הַכְּנִיסָה לְזָרִים אֲסוּרָה" על משקל "לא יהיו לך אלוהים אחרים." מצליח בדרכו השתלטנית להכניעה ולקבל עליה את הדין.
    יפה מאד.

  • צביה

    פברואר 14, 2017 ב2:16 pm הגב

    לאה יקרה
    כמו תמיד, מצליחה לקחת הוויה אמתית של חיים, ולערסל אותה אל תוך המלים הנפלאות שלך.
    לא מכירה הרבה כותבים שיכולים לקחת ארוטיקה ולגרום לה להישמע כל כך נוקבת, ישירה, אך בעיקר מעודנת.
    אוהבת את הכתיבה שלך מאד.
    את נפלאה בעיני כאדם וכיוצרת.
    שמחה מאד שזכיתי להכירך.

  • חגית מנדרובסקי

    פברואר 14, 2017 ב3:01 pm הגב

    לאה משוררת נפלאה, אמיצה וייחודית. תמיד דימויים מקוריים
    ונועזים. נהדרת!

  • שולה ניסים

    פברואר 14, 2017 ב3:20 pm הגב

    מחאה נשית. המין הוא ללא לב, ללא רגש.
    בסדר בעיניו יחסים כאלה. יחסי הכוחות אינם שווים , אין סימטרייה. לה אסור למצוא לה אלטרנטיבות
    כלבבה ( כניסה לזרים אסורה ) שיר מצויין לאה.

  • Hrz

    פברואר 15, 2017 ב10:32 am הגב

    שיר נפלא ומטלטל.
    גרם לי להרהורים לא מעטים ובמיוחד "הלב המעוקל".
    כמה "לבבות מעוקלים" קיימים ביקום?
    חצי עולם אוהב מישהו אחד (? או !)
    וחצי עולם אוהב מישהו אחר (! או ?)
    והחכמה מאין תמצא?

  • חנה טואג

    פברואר 16, 2017 ב9:34 am הגב

    שיר יפה עם עולם דימויים מקורי. ארוטיקה העשויה ביד משורר אמן. מאוד אהבתי

השאר תגובה