ילך אחר אהובתו. ילך אחר הַַשַּׂלְמָה / זיוה גל
ילך אחר אהובתו. ילך אחר הַַשַּׂלְמָה / זיוה גל
אָדָם סַקְרָן לָדַעַת. סַקְרָן לְהַקִּיף יְדִיעָה.
בִּשְׁתֵּי יָדָיו יַקִּיף יְהַדֵּק אוֹתָהּ צָמוּד אֵלָיו,
יֵלֵך אַחַר הָאַשְׁלָיָה לִהְיוֹת שָׁלֵם.
הַתְּמִימוּת שֶׁנָטְשָׁה אוֹתוֹ, שְׁלֵמָה גַּם לְלֹא יְדִיעָה.
כָּך, עֵירֻמָּה בְּגַן עֵדֶן, הָיְתָה.
ניקוד: יאיר בן־חור
נקודת המוצא של השיר היא שהאדם הוא יצור סקרן. הצורך לדעת ולהרחיב גבולות פועם בו. אולם באופן אבסורדי רכישת הידע לא מקרבת את האדם לשלמות אלא דווקא מרחיקה אותו ממנה.
16 תגובות
דוד ברבי
שיר מהודק על תכונת יסוד של האדם
גם הידיעה וגם האדם נשארים עירומים
תודה
שחר
שיר טוב, נושא מעניין
Miri Rendel Haber
"כך, עירומה בגן עדן, היתה"
שיר מעניין. אפשר לקרוא אותו בכמה דרכים/ אפשרויות, שמי שנותרה עירומה זו האשליה או התמימות או שהאישה.
שיר שמדבר על אדם וחווה וההתפכחות מהאשליה שהיתה לאדם מהאישה- חווה.
זיוה גל
מירי רנדל הבר, תגובה מעניינת תודה רבה
גיורא פישר
השיר כולו מפנה אותנו לסיפור גן עדן: זוגיות, הנסיון לדעת, והגירוש
וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע–לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ–מוֹת תָּמוּת. י
עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.
וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ.
רחל בכר
אנלוגיה מעניינת ומעוררת מחשבה, האם אפשר להתגבר על הסקרנות כשהמסקנה ברורה מראש?
האם ילך אחרי מושא אהבתו, או שמא התשוקה היא שתגבר על הרגש? חוסר השליטה היא התוצאה מהרדיפה אחר שתיהן. מהכותרת ניתן להבין שאי אפשר האחת בלא השניה.
דוד אדלר
שיר יפה המביע בלשון פואטית, מאופקת ורהוטה רעיון מקורי המתכתב עם האכילה מעץ הדעת. (בסוגריים ורק בסוגריים ובערבון מוגבל אציין פרשנות תוכנית. יש כאן, לעניות דעתי, פרשנות מקורית שלפיה המשיכה הזוגית (או אפילו האהבה?) נובעת מסקרנות, שהיא גם המניע האמיתי של האכילה מעץ הדעת (הנחש הוא רק כלי מתווך, המעטר בציוריות את הסיפור)).
זיוה גל
תודה רבה לכל מי שקרא, טרח והגיב. תודה רבה גם לכל מי שקרא ולא הגיב.
דוד ברבי, גם האדם (בלידתו, בתמימותו ובמותו)
וגם הידיעה (שהיא אין סופית, וכנראה גם במישור הארוטי) נשארים עירומים. משפט המחץ וכנראה גם שלד השיר.
תודה להתייחסות ולקריאה החושבת.
תודה שחר, תמיד נעים לשמוע.
רחל בכר, תודה רבה להתייחסותך ולקריאתך. אני לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך.
השיר לפחות מבחינתי לא מעמיד אנאלוגית אהבה מול תשוקה.
השיר דן, מנקודת ראות של 'אני הקוראת', בשקיקה של האדם לידיעה במובן של חוכמה
וידע שהן שתיהן אין סופיות.
כמובן שהשיר חובק גם רובד נוסף לאורכו החל מן הכותרת [אהובתו, שלמה (שמלה) לדעת,
צמוד אליו, האשליה להיות שלם (גם צלע?), התמימות בגן עדן הכללי וגן העדן הפרטי, האישי],
כתוצאה מהמילים הרב משמעיות שמרכיבות אותו.
המשמעויות לא נפרדות הן משלימות וחיות זו בצד זו. כך גם החיים?
דוד אדלר הרבה תודה להתייחסות הנכונה כל כך, מבחינתי.
תודה גם לקריאה של מערכת ליריקה שכרגיל שופכת אור מדייק ומאתגר להמשך הקריאה.
תודה רבה שבחרתן בשירי ועל האווירה האנושית, הנעימה והשירית שמתלווה לכתב העת.
———–>
*תודה גם לארלט שהגיבה לתגובתי אצל גיורא פישר.
גיורא פישר
השיר כולו שולח אותנו לבראשית פרק ב' סיפור גן עדן, הרצון לדעת, על ידי אכילת פרי עץ הדעת, חוסר היכולת להשיג את שלמות הדעת כי הזמן שלנו קצר וגורשנו לפני שאכלנו מפרי עץ החיים. העירום ולהיות שלם מפנים אותנו לזווית נוספת של הסיפור: העירום, המיניות, והשלמות המושגת רק כשנהיים לבשר אחד, כשהצלע חוזרת למקום ממנה נלקחה.
זיוה גל
גיורא פישר,
הקריאה שלך כל כך מדוייקת ושלמה ממש ככתיבתך:)
מקרב לב תודה
נילי אמיר סגל
שיר שמכיל בתוכו ידיעה ואי ידיעה שהיא התמימות העירומה והיא גם האישה וחווה. מעט המכיל את המרובה. תודה.
זיוה גל
נילי אמיר סגל, תודה רבה!
מוטי
מעבר לכל הדברים היפים שנאמרו ברצוני להוסיף,שיש טענה דומה(לא זהה) שמופיעה בכתבים של דוגן זנג'י(מבוא לסוטו זן).היא מופיעה גם במקומות אחרים וכל אדם יכול להבין אותה גם בעצמו באופן אינטואטיבי.היא מדברת על זניחת הידע הכללי הצבור בספרים ואפילו הידע הבודהיסטי הנדרש לכאורה לשם התעוררות לשם פעילות פשוטה שלא דורשת כישורים מיוחדים ושיש בה דבקות ומסירות שיכולים להביא אדם להתעוררות.
עכשיו,אם לא היו לי ספרים של דוגן בספריה,לא הייתי יודע מה אמר דוגן,אבל עכשיו כשאני יודע מה הוא אמר,אז מה בעצם יצא לי מכך?
ובכן,דוגן אמר להשליך את כל הספרים וכל הידע ולשבת מול הקיר,אבל הוא גם הכיר בכך שלא תמיד ניתן להשליך ידע שהאדם כבר צבר.חוץ מזה,האם מה שנכון לנזירי זן במנזר,יכול להיות נכון גם עבור מרבית האנשים האחרים?השאלה היא מה עושים עם הידע,מה הכוונה שעומדת מאחרי הדברים?
דוגן היה מאסטר זן שחי לפני כמה מאות שנים.אפשר לקחת את מה שהוא אמר בנוגע למשהו אחד ולראות כיצד ניתן להשתמש בו בחיים שלנו,למשל:לעולם לא יחזיק אדם ספרייה בביתו,שהיא גדולה באופן משמעותי מהיכולת והזמן שיש לו לקרוא בה.
ככל שאנו אוספים דברים רבים יותר,החיים הופכים להיות פשוטים פחות וכדי לחיות חיים פשוטים יש לוותר על היצמדויות וסיפורים שאנו מספרים לעצמנו בנוגע לפעולות שאנו עושים ולהתנהגויות שהתרגלנו אליהן ואיננו תוהים עוד על קנקנן.אספנים אינם יכולים להיות מאושרים,משום שהצורך האספני הטמוע בהם הוא אובססיבי בטבעו ועלול להוביל בהכרח לדאגות,חרדות ובעיות אפשריות שונות.אדם יכול לאסוף גם מידע כמובן ומידע אינו הופך בהכרח לידע.אספנות היא טקס שנועד להגן על האדם מפני העולם ולכן יוצר חוצץ בין האדם לעולם.
מידע יכול להצטבר במוח ולהפוך לאשליה של ידע לגבי העולם.השאלה שנשאלת כדי לברר אם מדובר באשליה או לא היא האם הידע הזה מוביל את האדם לאיזושהי עשייה שמביאה תועלת לזולת או שהוא בסך הכל סוג של תענוג שצופים את בואו והבסיס שלו הוא נוירוטרנסמימטר בשם דופמין?מצד אחד האדם הופך להיות אקטיבי ופועל על העולם ומשפיע,מצד שני האדם הופך להיות בובה על חוט,שהנוירונים שלו מניעים אותה והיא סבורה שיש לה רצון חופשי.
אדם אינו יכול להפוך להיות דבר מה שהוא אינו באמצעות ספר,וודאי לא באמצעות דיבורים,אבל גם לא יכול להפסיק להיות מה שהוא כבר הווה באמצעות זניחת הידע וזניחת הספרים.אם האדם אינו למד מספר,הוא ממשיך ללמוד כל הזמן,באופן מודע ולא מודע,ממקורות אחרים.ידע הוא ערך,סקרנות היא ערך,אנשים פועלים מתוך ערכים,פועלים מתוך מה שמהווה אותם,ברמה המודעת וברמה הלא מודעת.גם תמימות יכולה להיות ערך ואנשים יכולים לשאוף אליה,אבל מהי בעצם תמימות,מדוע לשאוף למשהו שכל המציאות וקו הזמן פועלים נגדו?זאת אכן תמימות לחשוב,שניתן להשיג שוב תמימות בצורה שמדמיינים שהיא קיימת בילדים.
מכאן גם נובע המונח הניו אייג'י על "הילד הפנימי".:)
לדעתי,אין דרך חזרה.אפשר לדבר על התעוררות,אבל זה כבר דבר אחר לחלוטין.אדם ער אינו תמים.הוא יודע מה הוא העולם ומהם בני האדם והוא יודע שיש דברים שהוא כבר לא יוכל לדעת והוא אינו שואף לדעת אותם.הוא גם יודע מה הוא יכול לעשות ומה הוא אינו יכול לעשות ומקבל את עצמו באופן הזה ללא כל התנגדות.אותו חלק אובסיסיבי שמניע את מרבית בני האדם אינו קיים בו יותר ולכן הראיה שלו יותר רחבה,התפיסה שלו שקטה ומאפשרת לדברים להשתקף באופן מדוייק ומלא יותר בכל רגע נתון.
אדם שעבר התעוררות הוא אדם הפועל באינטגרציה מלאה עם כל חלקיו כאילו הם שלם אחד.אין שיפוט.יש הבנה.קבלה,הכלה.שיתוף.זאת הכוונה במילה מודעות,כלומר לפעול מתוך מודעות מלאה ביחס לדבר מה.אם מה שמניע את האדם הוא דבר מה בלתי מודע אז מה בדיוק יעזרו לו הספרים?אם האדם פועל במודעות,הוא לא צריך תמימות.
לזה יש לשאוף,אבל גם את השאיפות יש לזנוח,אם רוצים להגיע לשקט ולשלווה.(גם שקט ושלווה הם ערכים,דרך אגב ויש אנשים שאלו לא הערכים החשובים ביותר עבורם,כלומר הם לא שואפים אליהם).לפעמים יש לתת לדברים פשוט מאוד לקרות ולקבל מה שבא.
זיוה גל
היי מוטי, הרבה תודה על המחשבות הרחבות
המביעות בעצם טענה הפוכה לטענה ש'מתנגנת' בשיר.
בִּשְׁתֵּי יָדָיו יַקִּיף יְהַדֵּק אוֹתָהּ צָמוּד אֵלָיו,
יֵלֵך אַחַר הָאַשְׁלָיָה לִהְיוֹת שָׁלֵם.
תמיד אפשר ללמוד ממך הרבה.
אליעז
ידיעה ארוס ומציאות במחיצה אחת
שיר נהדר של משוררת נהדרת
זיוה גל
אליעז יקר, תודה רבה!