משורר המטאפורה/דוד אדלר

מְשׁוֹרֵר הַמֵּטָאפוֹרָה
עַל עֶרֶשׂ מוֹתוֹ
אֲפִלּוּ אֲנִיצֵי קַשׁ זוֹהֲרִים לֹא אָחֲזוּ בְּצִיצִיּוֹת רֹאשׁוֹ
לְהוֹשִׁיעוֹ
לֹא נִמְצְאָה מִלָּה מִכָּל הַמִּלִּים
לְשַׁכֵּךְ כְּאֵבוֹ
לְרַכֵּךְ אֶת הַכַּר הַקָּשֶׁה
מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ.

תַּחְתּוֹנָיו הַלַּחִים
נִצְמְדוּ אֵלָיו יוֹתֵר
מִכָּל שׁוּרָה
בְּשִׁירָתוֹ.
הַשֵּׁנָה הָיְתָה הַמֵּטָאפוֹרָה
הֲכִי מוֹעִילָה בִּשְׁבִילוֹ.

כְּשֶׁמְּשׁוֹרֵר הַמֵּטָאפוֹרָה
הָיָה עֵד לְמוֹתוֹ
פָּרְחוּ הַמֵּטָאפוֹרוֹת
הִגְבִּיהוּ עוּף
כְּאִלּוּ הָיוּ
צִפֳּרֵי דְּרוֹר.
רַק הַזְּבוּבִים
בְּרִיּוֹת נֶאֱמָנוֹת לְמַכְבִּיר
עוֹד נֶאֶחְזוּ בּוֹ.

לִמְחוֹת כְּבָר הָיָה מְיֻתָּר.
לִהְיוֹת זְבוּב דַּוְקָא יָכוֹל הָיָה
לְהַתְאִים
לוֹ
אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לִפְגֹּעַ בְּרִגְשׁוֹת
הַהוֹלְכִים אַחַר אֲרוֹנוֹ.
הָיָה זֶה חוֹבוֹ
הָאַחֲרוֹן לְאִשְׁתּוֹ.

ניקוד: חני צפריר

במאבק שבין הגוף והרוח, ידו של הגוף על העליונה בשיר זה. המטאפורות חדלו מלהושיע והשירה איננה בבחינת כוח גואל. הבשר המיוסר והכאב, מקפדים כל ניסיון לרוחניות. רק האישה היא הקול המנחה בשיר והיא מעניקה למשורר עוגן להיאחז בו.