שלווה/יואב איתמר

טוֹבֵל אֶת הַמִּכְחוֹל בַּשְּׁפוֹפֶרֶת,
לְצַיֵּר אַהֲבָה מְכֹעֶרֶת.
זוּג אָבוּד בְּמִטָּה קְטַנָּה,
מְדֻשָּׁנִים מִתַּעֲנוּג,חִבּוּקִים וַאֲבִיּוֹנָה.

סוֹפֵי שָׁבוּעַ שֶׁל הִסְתַּגְּרוּת בַּחֶדֶר,
(שְׁנֵיהֶם בְּמַסַּע חִפּוּשִׂים).
אֲנִי הָיִיתִי גֶ'ק שֶׁקִּבֵּל בְּתוּלַיִךְ,
בְּלִי פֶּתַח תִּקְוָה, בַּצְּלָלִים חוֹסִים.

אֵיךְ יָדַעְתְּ לִבְזֹק אֶת הָרֶגֶשׁ,
אַהֲבָה מְחֻמֶּמֶת עַל פְּלָטַת שַׁבָּת,
אֲנִי הָיִיתִי הַסֶּכֶר מִפְּנֵי הַחַיִּים,
(אֵיךְ שֶׁנִּפְרַדְנוּ עָזַבְתְּ אֶת הַדָּת)

רְאִיתִיךְ בָּרְחוֹב, לֹא הֶחְלַפְנוּ מִלָּה,
רֶמֶץ נוֹתָר מֵאַהֲבָתִי הַזּוֹלָה.

ניקוד: חני צפריר

המשורר עושה שימוש בדימוי "כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת", בלשון חז"ל וההלכה כינוי למעשה הממשי של המשגל, חדירת האיבר לנרתיק, כדי לצייר “אהבה מכוערת", קשר שבמהלכו מחפשים בני זוג אבודים משמעות דרך המין וההסתגרות, אבל הצללים רבים מידי והתענוג מפוקפק. לבסוף נותר רק רמץ, אך המילה רמץ יכולה לרמוז לכך שהיחסים עדיין לא התקררו, ואולי הם יקבלו תפנית.