דיג באזור הארקטי / עדינה בן־חנן
כַּמָּה בּוֹדֵד הוּא הַדַּיִג בָּאֵזוֹר הָאַרְקְטִי,
בְּסִירַת קָנוּ צָרָה, עֲטוּפָה עוֹר מִכָּל צְדָדֶיהָ,
מְרוּחָה בְּשֶׁמֶן כַּלְבֵי יָם
וּכְרוּכָה בַּחֲבָלִים וּבְכַפְתּוֹרֵי צְדָפוֹת,
מוֹשָׁב לְאָדָם אֶחָד
בִּלְבַד.
בַּקַּיִץ, יָחִיד בַּסִּירָה
אַתָּה חוֹצֶה אֶת מֵי הָאֲגַם שֶׁהִפְשִׁירוּ
וּלְךָ מָשׁוֹט אֶחָד לַחְתֹּר בּוֹ
וְצִלְצָל אֶחָד
לָצוּד בּוֹ.
בַּחֹרֶף, מְהַלֵּךְ בְּמֶרְחֲבֵי הַלֹּבֶן הַבּוֹהֵק,
חוֹצֵב חֹרִים בְּשִׁכְבַת הַקֶּרַח שֶׁהִתְקַשְּׁתָה
עַל פְּנֵי הָאֲגַם,
לִמְצֹא מֵעֶבְרָהּ אֶת בָּבוּאָתְךָ
נִשְׁקֶפֶת
רוֹעֶדֶת בְּגַלֵּי הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים
מוּלְךָ.
ניקוד: יאיר בן־חור
בדידותו של הדייג על סירת הקנו, רק בבואתו־שלו משמשת לו חברה בחורף.
5 תגובות
לאה צבי (דובז'ינסקי)
בדידות, גם אם זה באזור הארקטי הקשה הבדידות נמצאת בכל מקום. תודה על השיר !
דוד אדלר
שיר יפה מאוד, הכתוב בעדינות וברגישות פואטית מרשימה (על אף פשטותו לכאורה). שלושת בתיו כשלוש אדוות חרישיות….
שיר חייק
מקסים! כמו סיפור קצר ועצוב. הקור והבדידות ממש חודרים לגוף. תודה
זיוה גל
מבחינתי הבית השלישי הוא השיר.
הוא מרובד משמעות, הוא פיוטי, הוא ממוקד, הוא תמציתי. לא חסר בו דבר שכבר נאמר בשני הבתים הקודמים.
תודה, זיוה
יובל
באמת שיר ציור יפה, שמצליח להנכיח את הבדידות האוניברסלית במכחול עדין.