שירה

סבתא (2) / זיוה גל

מרץ 24, 2018 /
"רִכְסִי" פָּקְדָה סָבָתִי בַּת לְעֵרֶך תִּשְׁעִים
אָז הָיְתָה.
"רִכְסִי אֶת כֻּלָּם"
וַאֲנִי בְּאֶצְבְּעוֹתַי הַקְּטַנּוֹת
נוֹטָה לֶאֱסֹף אֶת קִפְלֵי הַבָּשָׂר אֶל פְּנִים
הַמָּחוֹךְ הַנִּמְתָּח
וְלֹא בְּקַלּוּת.
הִיא מַהְבִּילָה אַחַר מִקְלַחַת
וַאֲנִי כֻּלִּי מַקְפִּידָה
לִלְכֹּד מְצִיאוּת
לְמַלֵּט קְרָסִים וְרַק
בְּזוּגוֹת אֶל תּוֹך הַתֵּבָה
קְרָסִים מְשַׁלְּבִים לוּלָאָה
וְאַחֲרֵיהֶם הַמַּבּוּל
הַשּׁוֹטֵף צַח וְצָלוּל
זִכָּרוֹן שֶׁנִּצַּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

אינטימיות כמעט כפויה הנפתחת בלשון ציווי הופכת להתמסרות ונתינה, עד כדי מבול רגשי.

14 תגובות

  • ד"ר דוד אדלר

    מרץ 24, 2018 ב12:30 pm הגב

    שיר יפה המתאר סיטואציה לא הירואית במיוחד, שנשמרה בזיכרון, מימי הילדות כנראה. השיר מתואר במדויק ע"י העורכות ואין להוסיף הרבה.

    • זיוה גל

      מרץ 24, 2018 ב1:54 pm הגב

      תודה מקרב לב, דוד
      [מחוזותיי הפנימיים מקווים שיש מה להוסיף:)]

      שבת שלום, זיוה

  • ורד זינגר

    מרץ 24, 2018 ב2:46 pm הגב

    כמה יפה ונורא שהבשר הממשי הנדחק בעזרת המחוך שב ומתגלם, כעבור שנים, בבשר המציאות. רק שהפעם הפעולה הפוכה – במקום רכיסה (הפנמה, הסתרה, הו, מחוזות הילדות!) – שחרור, הצלת זיכרונות והעלאתם על הנייר (למשל הזיכרון המתואר בשיר) בטרם ישטוף אותם המבול – זרם הכתיבה עצמו, או שמא בכי הנובע מהקלה.

    • זיוה גל

      מרץ 24, 2018 ב3:29 pm הגב

      ורד יקרה,

      יש לך מוח חד כסכין (זו מחמאה, שלא יישמע אחרת)
      כנראה בשיר יש יותר ממשמעות אחת – עקב קריאות (שכוללות הבנות ותחושות) שונות,
      שגם מוסיפות לי התבוננויות נוספות.

      הרבה תודה

  • זיוה גל

    מרץ 24, 2018 ב3:25 pm הגב

    מרגישה צורך להוסיף:

    את השיר כתבתי לפני המון שנים.
    זו הייתה הסבתא היחידה שהייתה לי ולא הושמדה.

    כשקוראת היום את השיר אני מתייחסת ל-"מילים טעונות" (כמושג בשירה) כמו: "זִכָּרוֹן שֶׁנִּצַּל "
    שהיה מאוד משמעותי לי עקב סיפורים רבים (יחסית) של אמי דווקא, על משפחה שאבדה
    ולא ניצלה בשואה.
    וגם הַמַּבּוּל הוא בעצם הצלה "בְּזוּגוֹת אֶל תּוֹך הַתֵּבָה".

    לכן, כשקוראת היום את השיר, מעבר ל'סיפור' הגלוי, בעיקר מבחינה במטפוריקה ברובד הסמוי.

    ובהזדמנות זו:
    תודה לכל מי שקרא / יקרא – הניח/יניח כאן מילותיו.
    תודה לצוות ליריקה על כתב העת הנפלא.

  • שלי ב

    מרץ 25, 2018 ב2:10 pm הגב

    המילה קרסים אוטומטית התקשרה לשואה (לצלב הקרס) אינני יודעת אם כוונת לכך, אך לי בהחלט זה גרם לצמרמורת.
    בגיל כה מבוגר ההקפדה היתרה בלבוש יורדת פלאים ולכן אני מסיקה שמדובר באשה שהיתה תאבת חיים ולא הקלה ראש בקלה כבחמורה, אולי ביטוי לאמונתה שהישרדותה, תלוית תכונה זו..
    המבול בהקשר של קטסטרופה ועונש פתאום מקבל תפנית חדה ומעניינת.
    תודה.

השאר תגובה