אימא ואבא / לאה צבי דובז'ינסקי
בְּתִיק קָטָן אָרַזְתִּי אֶת הַפְּחָדִים
נָטַשְׁתִּי אֶת הַצְּחוֹק וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל בָּאֵי הַמְסִבָּה
וְיָצָאתִי אֶל הַחֹשֶׁךְ,
בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם מִתְלַהֲטִים, הֵחֵל הַחֵלֶק הַמְעַנְיֵן שֶׁל
גּוּף אֶל גּוּף בְּרִקּוּד צָמוּד, גּוּפִי עָזַב לְקוֹלוֹ הַנֶּאֱנָק
שֶׁל פּוֹל אַנְקָה, כְּשֶׁכֻּלָּם בִּסְלוֹאוּ צָמוּד וּבִשְׂפָתַיִם צְמֵאוֹת
וְהִלֵּךְ לְבַדּוֹ בִּרְחוֹבוֹת רָמַת גַּן הַשּׁוֹמְמִים אָדָם
הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁשָּׁמְעוּ צִפֳּרֵי הַלַּיְלָה הוּא לִבִּי,
נַסְתִּי בִּמְהִירוּת מֵהַצְּלָלִים נוֹשֶׁפֶת מִתִּנְשֶׁמֶת,
הָעִקָּר לֹא לְאַחֵר,
אִמָּא וְאַבָּא מַמְתִּינִים.
ניקוד: יאיר בן־חור
25 תגובות
רון גרא
שיר נפלא של נערה היודעת שהוריה דואגים לה בלכתה למסיבה. מסיבה בא פול אנקה מתנגן ברקע,
יש ריקודים צמודי גופות ברקע הסלואו, והיא נוטשת את צחוקי המסיבה, אורזת את הפחדים בתיקה הקטן, וממהרת הביתה אל הוריה הממתינים לה. ורק ציפורי הליל שומעים את ליבה הדופק.נפלא!!!!!!!!!
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה רבה, רבה רוני !!
ברכה רוזנפלד
צבטת את לבי, זאת הייתה תקופת התמימות, שהיטבת לתארה. תודה לך לאה
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה לך ברכה יקרה, התרגשתי מתגובתך !!
צביה
לאה, משוררת מופלאה. היטבת לתאר את תקופת פול אנקה והסלאו הצמוד! מרגשת!!!
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה רבה צביה !!
רוחה שפירא
שיר מעניין בקצב שלו ובמעברי הזמן הפנימי של הדוברת. אני שומעת בו, גם קול אישי המתייחס גם לתקופה אחרת מזה המתאר הווי חייים של צעירים במסיבות ריקודים באמצע המאה הקודמת.
עד שלא הגעתי לשורה האחרונה, לא הבנתי מה העניין עם "אמא ואבא" ככותרת השיר.
השורה המסיימת – "אִמָּא וְאַבָּא מַמְתִּינִים." היא עיקר הכובד, סיבת הכוונה והרגש של השיר ותיאור הזיכרון שהוא מעורר.
שיר יפה ועוצמתי. תודה, לאה.
נ.ב.
האם השורה: נַסְתִּי בִּמְהִירוּת מֵהַצְּלָלִים נוֹשֶׁפֶת מִתִּנְשֶׁמֶת, צריכה להיות מפוסקת ומנוקדת, כך: נַסְתִּי בִּמְהִירוּת מֵהַצְּלָלִים, נוֹשֶׁפֶת, מִתְּנַשֶּׁמֶת,?
לאה צבי (דובז'ינסקי)
רוחה יקרה, את נגעת בדיוק בנקודה שאליה כוון השיר ועל כך תודה גדולה !!
עירית אבני כהן
שיר מהול בגעגוע לימים אחרים לאבא ואמא לדאגות של אז…לטוב ולרע! שיר נפלא וכלכך נוגע.
נהדרת את לאה❣️❣️❣️
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה לך עירית יקרה !!
רחל בכר
לאה יקרה עוררת את הגעגוע לגיל הנעורים ולמרות שאצלנו רקדו בעיקר "בן לוקח בת" (בשביל הקרבה הגופנית) ולא ריקודים סלוניים, בכל זאת השירים של פול אנקה היו מוכרים, מרגשים ומעוררי כמיהה בלתי מוסברת.
ובדור שלי ומן הסתם גם שלך,כבדנו את בקשת ההורים שידעו להציב לנו גבולות ושבנו הביתה בשעה שנראתה בעיניהם סבירה גם אם עלתה בקנה אחד עם הרצון שלנו.
רחל בכר
צ"ל גם אם לא עלתה…
לאה צבי (דובז'ינסקי)
רחל יקרה, תודה רבה על תגובתך , שמחתי לקרוא !
מוטי
האם אתם זוכרים באיזה סיפור אחר נאלצה הדמות להימלט לפני חצות ולחזור שוב לביתה בטרם הקסם מתפוגג? באגדה של סינדרלה. יש משהו מרוח הסיפור ההוא גם בשיר שלפנינו. ולכן זהו שיר על חלום ואולי באיזשהו מקום על שברו או על התפכחות מחלומות הנעורים וממכמיהות הנעורים, שהמבוגר אולי רוצה היה להתרפק עליהם, באופן נוסטלגי, אך גם יודע שהם חלפו עברו לעולם. רגע לפני האכזבה הגדולה אולי שבאה לאחר מכן, אכזבה גדולה ראשונה של אהבה ראשונה? ייתכן. אבל לפני זה הייתה הכמיהה והיה הקסם, הייתה האפשרות. הייתה ההתרגשות, הדופמין, האוקסיטוצין של הגופות הנצמדים בסלאו צמוד.
בְּתִיק קָטָן אָרַזְתִּי אֶת הַפְּחָדִים
נָטַשְׁתִּי אֶת הַצְּחוֹק וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל בָּאֵי הַמְסִבָּה
וְיָצָאתִי אֶל הַחֹשֶׁךְ,
אני תוהה מפני מה הפחדים? האם מהסיטואציה שהייתה במסיבה, האפשרויות הגלומות בסיטואציה או שמא הפחדים הם מפני העתיד לבוא, מפני הניגוד בין שני העולמות, שיוצר קונפליקט שיש בו כאב?פחד כללי ולא מוגדר הוא חרדה(קלה או גדולה).
העולם של ההורים הוא עולם מסורתי אולי, מייצג תפיסת עולם מסויימת. מאידך, אין ההורים אוסרים, כנראה, על הנערה המתוארת בשיר לצאת למסיבות, (זאת עובדה שהיא יצאה) אלא הם דורשים שתחזור עד שעה מסויימת. האם ייתכן שההורים אינם מרשים והנערה יצאה ללא ידיעתם אולי? גם זה יכול להיות. נוצר כאן מתח, שהדוברת נושאת בתוך עצמה. היא רוצה להישאר אך היא הטמיעה בתוך עצמה קול מסוים שאולי מונע ממנה לממש משהו, דבר מה שמשאיר אותה מאחור במידה רבה בעוד האחרים מממשים מה שהיא רק יכולה לחלום עליו, לכמוה אליו.הסיטואציה קסומה,אך בגרעין שלה יש גם כאב מסוים.
היא מפוחדת גם מהסיטואציה אבל גם כמהה לסיטואציה, כך שדרישת ההורים
הקצובה בזמן (או האיסור שלהם בכלל) ותפיסת העולם המנוגדת לאפשרויות שבסיטואציה- דהיינו התעוררות ראשונה של "המיניות" ומתן ביטוי ראשוני למיניות זאת, תחושת האפשרות של החוויה הבין מינית – מהווים עבורה באיזשהו מקום סוג של מקלט, חזרה לאזור נוחות מסוים, שלמרות שאינו תמיד נוח, אולי אפילו מזיק, הוא עדיין מאוד מוכר.
וְיָצָאתִי אֶל הַחֹשֶׁךְ,
בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם מִתְלַהֲטִים, הֵחֵל הַחֵלֶק הַמְעַנְיֵן שֶׁל
גּוּף אֶל גּוּף בְּרִקּוּד צָמוּד, גּוּפִי עָזַב לְקוֹלוֹ הַנֶּאֱנָק
שֶׁל פּוֹל אַנְקָה, כְּשֶׁכֻּלָּם בִּסְלוֹאוּ צָמוּד וּבִשְׂפָתַיִם צְמֵאוֹת
וְהִלֵּךְ לְבַדּוֹ בִּרְחוֹבוֹת רָמַת גַּן הַשּׁוֹמְמִים אָדָם
אכן ,יש כאן יציאה אל החושך,תרתי משמע, אל החושך של ההתמודדות עם השוני וההתרגשות, אל סוג של בדידות, אל הקור, אל תחושת נעזבות פנימית מסויימת. הגוף הוא זה שעזב, אבל נראה שהנפש נשארה מאחור עם כמיהותיה, עם רצונותיה הנסתרים, נשארה מאחור במקום שבו "כולם מתלהטים" ומתחיל החלק המעניין של "גוף אל גוף בריקוד צמוד". הסלאו צמוד ,השפתיים צמאות. האליטרציה בין נאנק לבין שיריו פול אנקה רק ממחישה ביתר בהירות את הכמיהה הפנימית, את האנחה של התסכול, את הפחד גם מהסיטואציה והכמיהה לכאורה "לדברים אסורים", אך מתוקים, לבין הציווים של המשפחה, המסורת, שהנציגים הישירים שלהם, הביטוי של הפטריארכיה, הם האם והאב.
אבל יש כאן משהו די מוזר בהקשר הזה. היא לא אומרת האב והאם אלא האם והאב ונראה שהיא מייחסת משקל בעצמה דווקא לצד הזה במשפחה אותו היא מעמידה במקום הראשון. עצת האם לביתה בנוגע לעניינים הללו ואולי פחד מסוים מתגובת האב? אולי, אינני יודע, אבל זה די סביר וידוע פעמים רבות במשפחות מסוימות(בעיקר מסורתיות)
הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁשָּׁמְעוּ צִפֳּרֵי הַלַּיְלָה הוּא לִבִּי,
נַסְתִּי בִּמְהִירוּת מֵהַצְּלָלִים נוֹשֶׁפֶת מִתִּנְשֶׁמֶת,
הָעִקָּר לֹא לְאַחֵר,
אִמָּא וְאַבָּא מַמְתִּינִים.
אולי זה באמת מתנשמת (במובן של נשימה) ולא תנשמת כמו שהעירה רוחה שפירא, אבל זה יכול כמובן להיות גם וגם. ציפורי הלילה יכולים להיות משהו סמלי למדי, דבר מה המתקיים באופן פנימי, ממש כמו איזושהי "תנשמת", שהיא ציפור טרף די גדולה, למעשה מסוגלת לראות מאוד מדוייק את הטרף שלה על מנת לצוד אותו. האם במידה גדולה זאת לא ההרגשה הפנימית של הדוברת כאילו יש מישהו שמתבונן בה מבפנים וגורם לה להתחבא אולי, להסתיר את עצמה, לברוח, אולי אך ורק על מנת להיתפס, בסופו של דבר, לשוב לאותו מקום?
הכל יכול להיות.אם זה מתנשמת ואם זאת תנשמת,זה שיר ואנו כבר נמצא לזה משמעות בהקשר היותר נרחב.:)
שיר יפה שמעצב עולם ורגשות ומדבר בכמה קולות בו זמנית על מנת לבנות את האווירה המיוחדת שבו,על מנת להעיד על מצבה הנפשי והרגשי של הדוברת בו.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
מוטי, אני רוצה להודות לך על הניתוח המעמיק , התרגשתי לקרוא. תודה רבה !!
תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי
השִיר מקסים בָּרגשות וּבהרגשות המגוונים, שֶבּו; תמיד שמֵח לקרוא משירייך, לאה
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה רבה, רבה , התרגשתי לקרוא !!
בטי ברגר
אני פשוט לוגמת את השיר בהנאה. תודה!
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה רבה לך בטי, שמחתי מאוד לקרוא דבריך.
שולה ניסים
אוהבת את השיר.
האילוץ לעזוב את המסיבה בשיאה אולי כדי לא להדאיג את ההורים, אולי בגלל
דרישה מצידם לשוב הביתה בשעה מסויימת והפחד מתגובתם אם הנערה לא תחזור "בזמן". דור אחר, זמנים אחרים.
הבדידות של פול אנקה ברחובות הזכירה לי את הסצינה המסיימת את הסרט "אסקימו לימון"
כשהשיר "מיסטר לונלי" מתנגן ברקע ( לא שיר של פול אנקה ).
קולו הנאנק של פול אנקה – אוהבת את המצלול.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה רבה שולה על קריאתך ותגובתך !!!
איתן
שיר מרגש, שהפגיש אותנו עם אבא ואמא, שהמתינו לילדה, שהיתה לנערה, שהיתה לאמא וגם לסבתא. אבא ואמא תמיד המתינו וימתינו.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תודה רבה לך איתן , שמחתי לקרוא !!
יהודה ויצברג ניב
לאה,
שיר זה שמתבסס על מציאות אמיתית שספגת בנערותך מרגשני עד מאד.
ריגשה זו צפה בי כל אימת שאני קורא את שיריך, מכאן תביני שאני מעריכך מאד כמשוררת.
יהודה ויצנברג ניב
לאה צבי (דובז'ינסקי)
יהודה, התרגשתי מאוד לקרוא תגובתך ואני מודה לך מעומק לבי !!