אַחֲרֵי-הַמִּלְחָמָה/תות הרמס סאטורי

Grace אֵינֶנָּה. שׁוּב
לֹא נִזְכֶּה לַמַּבָּט הַנָּבוֹן הַבָּהִיר
נָדִיר אֲפִלּוּ לַחֲתוּלָה שְׁחֹרָה קְטִיפָה
מְבֻיֶּתֶת לְמֶחֱצָה.
גּוֹרָל הִסְבִּיר הַיֶּלֶד וְנִפְנָה לְגוֹרָלוֹ הוּא.

עַכְשָׁו הִיא גֶּשֶׁר שֶׁל חֶסֶד
פֶּצַע שֶׁהוֹתִירָה הַמִּלְחָמָה בַּנּוֹף הָאֱנוֹשִׁי
וּבְחַדְרֵי הַמַּדְרֵגוֹת.
שְׁנִי חֶרֶשׁ מַלְאָכִים שְׁנַת עָפָר
הָאוֹר הָיָה קָצָר.

ניקוד: חני צפריר

החתולה השחורה Grace – איננה. זיק התקווה שנעור לרגע קט בלבם של אוהבי חתולים בכלל וחתולים שחורים בפרט (אולי היא הלכה לאיבוד? או יצאה לענייניה החתוליים ותכף תשוב?) – נגוז למִקרא השורה שחותמת את הבית הראשון: "גּוֹרָל".
החתולה המפוארת, בעלת הפרווה הקטיפתית השחורה והעיניים הנבונות, שכונתה "גרייס" (חסד; נועם); מצאה את מותה. זה גורלם של חתולים שחורים, שאתרע מזלם להיוולד במדינה חסרת הרחמים הזאת; אשר דנה את חתוליה למלחמת קיום קצרה ואכזרית ברחובות, ומניחה להם ליפול קורבן להתעללויות¹. ובכל זאת נותרה קרן זעירה של תקווה: לאחר מות הגוף הגשמי, מותירה אחריה "גרייס" "גשר של חסד", של נועם.

^1. בישראל שני מיליון חתולים חסרי בית. שני-שלישים מהם מתים בשנה הראשונה והשנייה לחייהם. דוח החתול של עמותת תנו לחיות לחיות חושף את החיים הקשים של דרי הרחוב. הם מתים מרעב, מקור, מחוסר יחס ומהתעללויות מזוויעות