תקווה / חגית כרמל
רַבּוֹת נִכְתַּב בְּעִקְבוֹת הַחוֹל.
אַרְמוֹנוֹת נִבְנוּ,
חַוֹמוֹת שָׁקְעוּ.
אַךְ הַיּוֹם זֶה יָם אַחֵר.
מֶדוּזוֹת מַבְרִיחוֹת מִתְרַחֲצִים,
לִוְיְתָנִים מִתְאַבְּדִים עַל הַחוֹף,
וְגַם מִכְתְּבֵי הָאַהֲבָה בְּבַקְבּוּק
כַּנִּרְאֶה לֹא יַחְזְרוּ.
טוֹב שֶׁיֵּשׁ גֵּאוּת.
אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה.
ניקוד: יאיר בן־חור
3 תגובות
חגית מנדרובסקי
יפהפה ועצוב עם ניגון של תקווה, למרות הכל
אריק
לא התרשמתי ולא הצלחתי להתחבר. נראה לי יותר כמו אינדקס של מטאפורות או דימויים שלא מצליח להתחבר לאיזה שלם אסתטי. התחברות אינה במשמעות של קוהרנטיות או איזה רעיון מאחד.. אלא במשמעות של אובייקט אסתטי המעורר תגובות שכלתניות כמו גם אסתטיות בשל יופיו, צורתו, מורכבתו או במקרה דנן, לשונו.
מוטי
אפשר להתחיל מהתחלה,אבל לא תמיד מתחילים מהתחלה.למעשה אף פעם לא מתחילים מהתחלה,טאבולה ראסה.הנכסים של האדם הם פנימיים,הים אינו יכול לשטוף אותם(דמנציה ואלצהיימר בהחלט כן).
אבל האדם בהחלט נותר לבדו מול כוחות הקיום והוא יגלה במוקדם או במאוחר,שכדאי לו דווקא להצטרך אליהם,
להיות אחד עם פעימתם,אחרת הוא יצטרך לחוש כל הזמן את התחושה הלא נעימה,שיש משהו או מישהו שטורף לו שוב ושוב את כל הקלפים.שהמשחק אינו הוגן.זאת נקודת מבט ילדותית ורוגזת, אז בהחלט להתחיל מהתחלה,כשצריך ויש לזה אפילו שם, beginners mind 🙂
זאת נקודת מבט פלאית,מתפעמת.הים הוא בהחלט לא אותו הים.כל פעם מחדש.